בע"מ 2833/17 בע"מ 2833/17

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ) מיום 8.3.17 בעמ"ש 56025-02-17, שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת י' גרינוולד רנד ) מיום 15.2.17 בה"ט 20429-02-17. עניינה של הבקשה מעיקרא – צוי הגנה הדדיים שהוגשו על-ידי המבקש והמשיבה, הנשואים זה לזו, מכוח סעיף 2 וסעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

רקע

ב.

המבקש והמשיבה נשואים זה לזו ולהם ילד בן 6.5. ביום 9.2.17 הגישו בני הזוג בקשות הדדיות לצוי הגנה. לטענת המשיבה, המבקש, הרשום כבעלים היחידים של הדירה בה מתגוררים בני הזוג, הקצה לה חדר קטן בבית שישמש לה כחדר שינה, ואילו הוא עצמו השתלט על יתר הדירה תוך נעילת דלתות החדרים הנוספים. בנוסף, טענה המשיבה כי המבקש מונע מבני משפחתה לבקרה וכן מונע ממנה ומבנם המשותף לבקרם, וכאשר הגיעה אמה לביקור, תקף אותה המבקש. לסיכום טענה המשיבה, כי היא חוששת שהמבקש יתנכל לה ויפגע בה, ומכאן הצורך בצו הגנה. מנגד טען המבקש, כי המשיבה אינה עושה את המוטל עליה כאם, ואף נוקטת באלימות כלפי בנם הקטין. בנוסף נטען, כי המשיבה מפריעה לעבודתו של המבקש כעורך דין, בביתם, וכי אחיה ניסה לתקפו. עוד נטען נגד מעשיה של המשיבה, כי ניסתה לפרוץ באלימות, לפי הטענה, לחדר השינה של המבקש. לסיכום טען המבקש, כי אם לא יינתן צו הגנה, חושש הוא שהמשיבה תמשיך לתקוף אותו ואת בנם. יוער, כי המבקש הודיע לבית המשפט לענייני משפחה כי הגיש תביעת גירושין, וכן כי פתח הליך לישוב סכסוך, שבמסגרתו עתידה להתקיים ישיבה ראשונה ביום 19.4.17.

ג.

בדיון שנערך ביום הגשת הבקשות לצוי הגנה נאסר על הצדדים להפעיל אלימות הדדית (השופט ב' יזרעאלי ); בהמשך, ביום 15.2.17 ולאחר שנחקרו הצדדים על תצהיריהם, מצא בית המשפט לענייני משפחה לדחות את שתי הבקשות לצוי הגנה, אולם הפנה את הצדדים בדחיפות למומחה טיפולי מוסכם על מנת להסדיר את חלוקת הזמנים עם בנם. נאמר, כי המבקש מתנהג בבריונות, לפרקים נועל את דלתות הבית ומונע מהמשיבה כניסה לחדרים ואף נועל את דלת הכניסה ומאלצה להמתין בחוץ. עוד נמצא, כי לאישה הוקצה "כוך" בבית – כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מדובר בחדר שמידותיו 2.5 X 2.7 מ' – והמבקש מונע ממנה כניסה לחדר השינה המשותף. כן התרשם בית המשפט, כי האב החל להסית את הבן נגד האם. חרף האמור, מצא בית המשפט כאמור שלא להיעתר לבקשות לצוי הגנה, כיון שלא נמצא כי קיימת מסוכנות של מי מהצדדים, בכפוף כאמור להפנייתם למומחה טיפולי.

ד.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע, כי לא נמצא טעם להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, וכי מעיון בפרוטוקול ניכר שהמבקש פועל להנכיח את מעמדו כ"בעל הבית", הן במובן הצר הן במובן הרחב, בכל דרך אפשרית. כן צוין, כי המבקש עצמו הודה בחקירתו שהמשיבה אינה נוהגת באלימות כיום, אך לא נסתרו טענותיה כי המבקש מתעמר בה בדרכים שונות, והוא אף הודה כי הוא מקליט את דבריה בבית. מכאן כאמור נדחה הערעור.

הבקשה

ה.

הבקשה מופנית בעיקרה כלפי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה המבקש התנהג בבריונות כלפי המשיבה, מבלי שהוצגו ראיות לתמוך בכך. עוד נטען, כי נסיבות העניין מצביעות על הצורך בהוצאת צו הגנה מפני המשיבה: ראשית , נטען כי המשיבה מתנהגת באלימות כלפי הבן הקטין, ואף הוזהרה על-ידי נציגי הרווחה כי עליה להימנע מכך. שנית , נטען קונקרטית בדבר אותו אירוע בו ניסתה המשיבה לפרוץ לחדר השינה של המבקש, שגם ממנו ניכרת, לפי הנטען, מסוכנותה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי להיעתר למבוקש. כידוע, על-מנת לבוא בשעריו של בית משפט זה בגלגול שלישי, על הבקשה להעלות סוגיה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ובעלת חשיבות משפטית או ציבורית; ענייננו אינו בא בגדר אלה, וכך במיוחד משטענות המבקש מופנות בעיקרן כלפי קביעות המהימנות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, אשר התרשם ישירות מהצדדים, ומהן לא מצא בית המשפט המחוזי לשנות ( בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני , פסקה י"ג (2015); בע"מ 9948/16 פלוני נ' פלונית , פסקה ט'

(29.12.16)).

ז.

אף לגוף הדברים, קשה להלום את טענות המבקש. ניכר כי בין הצדדים ניטש סכסוך שאינו פשוט, אולם ענייננו כעת בסוגיה התחומה של צוי הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה. השאלה שניצבה לפני בתי המשפט היא האם עולה מן המשיבה סכנה קונקרטית המצדיקה היעתרות לבקשה; משקבעו בתי המשפט כי אין לקבל את טענות המבקש לאלימות מצד המשיבה כלפיו וכלפי בנם, משנמצא כי לא ניתן לנתק את התנהלותה של המשיבה מאורח החיים החריג – והמצער – של בני הזוג, ומשאף המבקש העיד כי "היום המשיבה לא נוהגת באלימות" (ע' 6 לפרוטוקול, כפי שמובא על-ידי בית המשפט המחוזי) – די היה באלה שלא להיעתר לבקשה; כך, בלא שאדרש לעובדות מעבר לאשר נאמר בפסקי הדין הקודמים. היטיב לעשות בית המשפט לענייני משפחה בהפנותו את הצדדים למומחה טיפולי מוסכם לצורך הסדרת חלוקת הזמנים עם בנם הקטין, ואל נכון אימץ את הדברים בית המשפט המחוזי; ייטיבו הצדדים לעשות אם ישכילו לעשות שימוש בכך וימצאו סידור המוסכם על שניהם, לטובת בנם בראש וראשונה, ולטובתם שלהם.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.