בע"מ 2869/15 פלוני נ. פלוני

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המשיב לפנות את המבקשים/המערערים, אחיו ורעייתו, מן הנכס נשוא המחלוקת – דירה. הגם שהנכס רשום על שם המשיב (לאחר שמעיקרא היה רשום על שם המערער, ומטעמי נוחות כאלה ואחרים שונה הרישום), סבר בית המשפט לענייני משפחה כי ניתן רישיון בלתי הדיר למערערים לגור בו קבע. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב, התערב בממצא העובדתי וסבר כי הרישיון – שאכן היה – אינו בלתי הדיר, ועל כן החליט על פינוי המערערים עד יום 1.1.17.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה, נטען, בין השאר, כי התרשמותו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר המצב המשפחתי בין הצדדים ותולדות הנושא היא קריטית לעשיית צדק. נאמר גם, כי הדירה הובטחה למערער כחלק מהכנות לנשואיו כנהוג במגזר אליו משתייכים הצדדים. המשיב מצדו אוחז בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוען כי המערערים לא שילמו שכר דירה חרף התראות, וכי המשיב נהג בהגינות כלפי המערערים הן לעניין שכר דירה והן בכלל, חרף בעלותו בנכס, ואין "להלביש" טענת מנהג מגזרי על הסיטואציה הקונקרטית.

הגם שאין מדובר במקרה מובהק של שאלה משפטית או ציבורית שבגינה ניתנת ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי, סבורים אנו כי טעמי צדק או מניעת עיוות מצדיקים קבלת הערעור. נראה לנו, כי במקרה דנא נבעה כל ההשתלשלות מיחסים בלתי תקינים בתוך המשפחה, שהשליכו על העמדה שננקטה; והרצון להוציא את המערערת מן הדירה (רצון שתחילה היה המערער שותף לו אך נמלך בדעתו), הוא כנראה שעמד מאחורי טענת ביטול הרישיון. איננו רואים מקום להרחיב בנושאי מעמדו של רישיון בכלל, שכן בענייננו נפסק עובדתית בבית המשפט לענייני משפחה, אשר התרשם מן הראיות אותן שמע וראה, כי זכות השימוש שניתנה למערערים היתה של קבע; וסבורים אנו כי לא היה מקום לפינוי. איננו נוטעים כאן מסמרות בשאלה מתי ניתן לבטל רישיון בלתי הדיר, והדעת נותנת כי יתכנו מקרים כאלה, התלויים בין השאר בהתנהגות בעל הרישיון – אך אין זה המקרה בענייננו.

אנו קובעים איפוא כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה יחזור על כנו, ופסק דיננו זה יבוא חלף פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות בבית משפט זה.