בע"מ 2892/18 פלוני נ. פלוני

1.

המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה תביעה רכושית נגד בן זוגה לשעבר, הוא המבקש 1 (להלן: המבקש ), אמו וחברה שבבעלותה. ביום 6.8.2017 ניתן פסק דין הצהרתי בתביעה, המורה כי איזון המשאבים בין בני הזוג יבוצע בהתאם לחלופה מסוימת בחוות דעת מעודכנת שהוגשה על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ).

2.

על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור, והמשיבה הגישה ערעור שכנגד. כן הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר התקבלה באופן חלקי על ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.1.2018. נקבע, כי תשלום האיזון שנקבע בפסק הדין, לפיו על המשיבה לשלם למבקש 1 סך של 1,053,146 ₪, יעוכב עד להכרעה בערעורה.

3.

ביום 4.3.2018, בתום ישיבת קדם משפט ראשונה שנערכה לקראת הדיון בערעורים, במהלכה טענו הצדדים טענות שונות ביחס לתשלום האיזון, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ) כי "לא ניתן לדון בערעור או בערעור שכנגד מבלי שתהיה בפסק הדין שורה תחתונה מי חייב לשלם למי וכמה". צוין, כי אם בכך לא די, גם בפסק הדין עצמו הורה בית המשפט לענייני משפחה לצדדים להגיש פסיקתא לחתימה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי על הצדדים להגיש פסיקתא לחתימה כדי שניתן יהיה לדון בערעור, והבהיר כי אם לא יושלם תיק הערעור בתוך 30 יום, יימחק הערעור "וכמובן שתינתן לצדדים אפשרות להגיש ערעור לאחר שתושלם מלאכת בית המשפט כאמור לעיל". בהמשך לכך, דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישו המבקשים למחיקת הערעור שכנגד על הסף בטענה להיעדר זיקה בינו לבין הערעור העיקרי.

4.

בעקבות האמור, הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להשלמת פסק דינו. בהחלטה מיום 28.3.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ככל שמי מהצדדים חלק על התחשיב והסיכום שהגיש המומחה בהתאם לפסק הדין, הוא יכול היה לפעול בהתאם לתקנות ובמועד. עם זאת, נקבע כי " אין מונע מהגשת פסיקתא לחתימת בית המשפט " בהתאם לסכום האיזון שנקבע על ידי המומחה.

5.

המבקשים מצדם, הגישו בקשה לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר הצורך בפסיקתא. בית המשפט דחה בקשה זו ביום 29.3.2018, בציינו כי "לא ניתן להסכים להתנהלות לפיה המבקשים טוענים טענות מסוימות או מגיעים להסכמות בדיון ולאחר מכן חוזרים בהם מטענות אלו או מהסכמותיהם וטוענים טענות חדשות".

6.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו אודות הדרישה לפסיקתא, שכן אף אחד מהצדדים לא העלה על דעתו כי יש צורך בפסיקתא, וכי הכל ראו את פסק הדין ועדכון חוות הדעת כ"עניין סופי בהחלט". בהחלטתו, העניק בית המשפט המחוזי למשיבה "זכות מרחיקת לכת", כך נטען, בדמות הארכת מועד להגשת ערעור שכלל לא התבקשה על ידה.

7.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, אין בידי לקבל את הבקשה, אשר אינה מגלה עילה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. אמנם נראה מפסק הדין מושא הערעור כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על הגשת פסיקתא אך בהתאם להוראות חוק חיסכון פנסיוני, ברם אין בכך כדי לייתר את הצורך בפסיקתא כאמור נוכח מהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, ואין מניעה להגישה. מפרוטוקול הדיון בישיבת קדם המשפט הראשונה בערעור עולה בבירור כי הצדדים חלוקים ביחס לחבותם על פי פסק הדין. כך למשל, טענה

באת כוח המשיבה כי "חוות הדעת היא חוו"ד שלא צריך להיות רו"ח כדי להבין שני פרמטרים עיקריים שאם ננטרל היא לא חייבת לו כסף. לא הגישו פסיקתא עדיין", ובהמשך "יש מחלוקת גדולה על החוב. חוב מס הכנסה אמור להיות מנוטרל". זאת, בשעה שבא כוח המבקשים טען כי "הסכומים נקובים בהודעת העדכון, 1.053,146 ועוד למס הכנסה". בנסיבות אלו, אינני רואה פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וממילא לא מצאתי כל הצדקה להתערב בה.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצדה. משלא התבקשה תשובה לא אעשה צו להוצאות.