בע"מ 2901/16 בע"מ 2901/16

1.

המבקש והמשיבה 1 לפניי הם בני זוג החיים בנפרד מאז חודש יולי 2015 (להלן: בני הזוג ) . המשיבים 3-2 הם שני ילדיהם הקטינים. במסגרת הליך המתנהל בין הצדדים בעניין מזונות אישה וילדים הגישו המשיבים בקשה לפסיקת מזונות זמניים, שבמסגרתה עתרו לחייב את המבקש במזונות חודשיים בסכום כולל של 24,950 ש"ח. ביום 14.1.2016 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ס' אופק ) את הבקשה באופן חלקי. אשר לרכיב מזונות האישה – שהוא הרלוונטי לבקשה שלפניי – נפסק כי המבקש יישא בתשלום חודשי של 2,200 ש"ח להשלמת מזונות אישה, וזאת לאחר שנפסק כי בשלב זה לא ניתן לקבוע באופן ודאי מהו השיעור המדויק של הכנסות המשיבה 1, ואם הן מספיקות לצורך כיסוי כל צרכיה, זאת בשים לב לרמת החיים שנהגה בביתם המשותף של בני הזוג עובר לפרידתם. מנגד נקבע כי למבקש הכנסות חודשיות בסכום של כ-17,500 ש"ח; וכי מרבית הסכום פנוי בידי המבקש לתשלום מזונות, שכן הוא מתגורר אצל אמו. בנוסף, קבע בית המשפט את דיוני ההוכחות בתיק לחודש יולי 2016.

2.

ביום 30.3.2016 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גייפמן ) באופן חלקי את בקשת המשיבים ליתן רשות לערער על ההחלטה האמורה והעמיד את חיובו של המבקש במזונות אישה על סכום של 4,400 ש"ח לחודש. זאת, לאחר שנקבע כי בית המשפט לענייני משפחה שגה כשקבע כי רמת החיים של בני הזוג עובר לפרידה הייתה "בינונית", שכן הנתונים שהציגו בני הזוג מלמדים כי רמת החיים שנהגה בביתם המשותף הייתה גבוהה מכך; וכי יש להתחשב בכך שהמשיבה 1 נושאת במחצית תשלום המשכנתה החודשית על דירה בבעלות משותפת של בני הזוג. בנוסף, נפסק כי בחישוב סכום מזונות האישה יש להתחשב גם בנכסים שבבעלות המבקש, ולא רק בהכנסותיו הכספיות מדי חודש. בית המשפט דחה את בקשת המשיבים ליתן רשות לערער אשר ליתר רכיבי המזונות שנפסקו למבקש.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת הגדיל את הסכום שבו יחוב במזונות אישה. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מממצאים עובדתיים שנקבעו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה; וכמו כן שגה בקביעתו שלפיה רמת החיים של בני הזוג עובר לפרידה הייתה גבוהה מרמת חיים "בינונית", כקביעת בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, המבקש טוען כי מאז ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה חל שינוי נסיבות וכעת הוא נושא בעלות שכר דירה חודשית בסכום של 3,700 ש"ח. לסיכום מציין המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכותו לקיום בכבוד.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו הבקשה מעלה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מעניינם הישיר של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). דברים אלה נכונים ביתר שאת מקום שבו מדובר בהחלטת ביניים של בית המשפט לענייני משפחה בעניין מזונות זמניים ( בע"ם 1766/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (3.3.2016); בע"ם 5021/10 פלוני נ' פלונית , פסקה 3 (11.7.2010); בע"ם 5091/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (22.11.2010)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת המידה האמורה. טענותיו של המבקש מתמקדות – רובן ככולן – אך בקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי אשר להכנסות בני הזוג ולהוצאותיהם, והן אינן מעלות שאלה החורגת מעניינם הישיר של הצדדים. בהקשר זה אזכיר כי הצדדים יוכלו להעלות את מלוא טענותיהם בדיוני ההוכחות שנקבעו לחודש יולי 2016 שבמסגרתם תידון תביעת המשיבה 1 למזונות (להבדיל מהבקשה לפסיקת מזונות זמניים).

על יסוד האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.