פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
2914/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה למתן רשות ערעור מיום 24.3.05
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא פיזם) בתיק בר"ע 1988/04
מיום 20.2.05
החלטה
א.בקשה זו מעלה לדיון נושא בעל חשיבות כשלעצמו. השאלה שהוצבה בה, לאחר שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי, ונדונה גם בבית הדין הרבני האזורי, היא האם הגשת בקשה ליישוב סכסוך לפי תקנה 258כ(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות בענייני רכוש מכוח תקנה 258 כ(ג), כאילו הוגשה תובענה בנושאים המנויים בתקנה 258ז(1) ובהם ענייני רכוש, או שמא לא כך. שאלה זו ראויה בעיני לעיון. בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ברגמן) סבר הוא עצמו כי התשובה לה בחיוב; אך נוכח התקיימותם של הליכים בבתי הדין הרבניים, ובשל המתנה לערעור שהגישה המבקשת (כדבריה, מתוך זהירות) בבית הדין הגדול, לאחר שבית הדין הרבני האזורי סבר כי הסמכות בידיו בנסיבות התיק, ונוכח המחלוקת הקיימת לעניין פרשנות, החליט להימנע בשלב זה מדיון בתביעת המבקשת. התיק נותר תלוי ועומד. בית המשפט המחוזי אישר גישה זו, של המתנה לעת הזאת.
ב.כאמור, לדעתי המדובר בשאלה הראויה אמנם לעיון; אלא שבקשת המבקשת היא, כי בית משפט זה יורה לבית המשפט קמא לדון ולפסוק בתביעת המבקשת לגופה בלא המתנה לפסק דינו של בית הדין הגדול. בבירור עם הצדדים עלה כי נתקיים דיון בבית הדין הגדול ביום 17.5.05, אך טרם ניתן פסק הדין.
סבורני כי מטעמי שכל ישר, בצד העיקרון של כיבוד הדדי בין ערכאות, אין מקום להעתר לבקשה. ראשית, אם יחליט בית הדין הגדול לקבל את הערעור, תתייתר הבקשה; שנית, מובן – מנגד – כי אם ידחהו, פתוחות הדרכים המשפטיות הרלבנטיות בהקשר זה, ואיני קובע כמובן מסמרות לעת הזאת באשר לכך, ומטבע הדברים גם לא בשאלה לגופה. מטעמים אלה איני נעתר לבקשה, אף שכאמור המדובר בשאלה שתבוא – כך נותנת הדעת – שעתה להתברר.
ניתנה היום, א' בסיון תשס"ה (8.6.05).
ש
ו פ ט