בע"מ 2919/17 פלוני נ. פלוני

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 56871-01-16, כבוד השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט ו צ' ויצמן ), שהתערב בגובה הפיצויים שהצדדים נדרשו לשלם זה לזה במסגרת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 19229-07-11, כבוד השופטת א' גולן-תבורי ).

1.

מבקשת 1 (להלן: המבקשת ) והמשיב הם בני זוג לשעבר, שהגישו תביעות הדדיות זה נגד זה. המבקשת הגישה תביעה נזיקית שבה עתרה לחייב את המשיב בפיצוי של מיליון ש"ח בגין נזקים נפשיים שנגרמו לה ולשלושת ילדיהם המשותפים. זאת, לדבריה, בשל "מסכת של אלימות, שקרים ובגידות" מצד המשיב. לנוכח הודאת המשיב בביצוע מעשה אלימות ובהשמעת איומים כלפי המבקשת במסגרת הליך פלילי שהסתיים ללא הרשעה – נקבע כי המשיב ביצע עוולות של תקיפה ואיומים. עם זאת, הבקשה להכיר בנזקים שנגרמו לאישה כתוצאה מבגידת המשיב בה נדחתה. לנוכח קביעות אלה, נפסק למבקשת פיצוי בסכום כולל של 420,000 ש"ח. למבקשים 4-2 – ילדיהם של המבקשת והמשיב (להלן: הילדים ) – נפסק פיצוי בסך של 20,000 ש"ח לכל ילד, בשל הנזק הנפשי שנגרם להם על ידי המשיב.

המשיב, מצדו, הגיש תביעה להכריז על הילדים כ"מורדים", מכיוון שהם אינם נמצאים עמו בקשר, ולבטל את חיובו בתשלום מזונות. התביעה נדחתה, אך נפסק כי סכום של 200 ש"ח מדמי המזונות החודשיים לכל ילד יופקדו בתכנית חסכון על שם הילדים. הכסף יימסר להם כאשר יחודש הקשר עם אביהם. תביעה נוספת שהגיש המשיב, שעניינה בטענה לפגיעה בפרטיותו, התקבלה והמבקשת חויבה לשלם פיצוי בגובה של 40,000 ש"ח וכן לשלם 15,000 ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעוריהם ההדדיים של המבקשת והמשיב. ביחס לתביעה הנזיקית, נקבע כי עיקר טענות המבקשים ממוקדות בבגידתו של המשיב, שאינה מבססת עוולה נזיקית. על כן, סכום הפיצויים שהוענק למבקשת הופחת ל-100,000 ש"ח, כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה ממעשה אלימות שביצע כלפיה. הפיצויים שהוענקו לילדים נשללו מהם, משלא הוכחה פגיעה נפשית בהם שנפרדת מהנזקים שנגרמו להם מהליך הגירושין שעברו הוריהם. ביחס לתביעת המרדנות – נקבע כי אי זה ראוי לשלול מן הילדים חלק מדמי המזונות, ועל כן ההפחתה שנפסקה בוטלה. בית המשפט המחוזי גם ביטל את החיוב בפיצויים שהושת על המבקשת בשל הטענה לפגיעה בפרטיות. נקבע כי הצילום נעשה בתום לב על ידי המבקשת וצירופו לכתב התביעה לא מהווה פרסום ברבים, שהרי התיק מתנהל בדלתיים סגורות.

בבקשת רשות הערעור המבקשים טוענים כי התביעה הנזיקית התמקדה בנזקים הנפשיים שנגרמו להם כתוצאה מן האלימות שהמשיב הפעיל עליהם, ולא כתוצאה מנזקי הבגידה או הגירושין. בפרט, הבקשה מופנית כלפי נזקי המבקשת והנזקים שנגרמו לבתה, אשר לטענתה נפגעה מינית על ידי המשיב, ולא קיבלה פיצוי על נזקיה.

2.

המבקשים הדגישו כי בקשת רשות הערעור נסובה סביב הפיצוי המגיע להם לנוכח הנזקים שנגרמו להם בגין מעשי האלימות מצד המשיב, וכי אין בכוונתם לדרוש פיצוי על נזקי הבגידה. זו הינה נקודת המוצא של המבקשים, וזו אף הייתה נקודת המוצא של ערכאות קמא. בפרט, ערכאת הערעור, לאורך פסק דינה המפורט, ערכה אבחנה מדוקדקת בין הנזקים שנגרמו למבקשים כתוצאה ממעשה האלימות של המשיב, לבין הנזקים הנפשיים שנטען שנגרמו להם כתוצאה מן הבגידה. אבחנה זו התבססה כל כולה על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, שמהן עולה כי הוכח רק מעשה האלימות שפורט בכתב האישום. בבואו לפסוק את גובה הפיצוי שיש להשית על המשיב לנוכח מעשה האלימות, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את סוג הנזק שנגרם למבקשת – שעיקרו בעוגמת נפש, ואינו כולל נכות צמיתה. עולה כי גובה הפיצוי שנפסק למבקשת – 100,000 ש"ח – ניתן לאחר בחינה מקיפה של הנזק שנגרם וסיווגו. עוד יצוין כי הפיצוי שנפסק נקבע על רף גבוה ביחס למעשה אלימות שלא הותיר נכות צמיתה, וזאת "למען יראו וייראו" (וראו פסקה 41 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

אף ביחס לנזקי הילדים, ערכאת הערעור התבססה על הראיות שהונחו בפני הערכאה המבררת ועל קביעותיה העובדתיות. גם כאן בית המשפט המחוזי שם דגש על אבחון מקור הנזק, בכדי לברר האם נזקם של הילדים נובע ממעשי אלימות מצד המשיב או האם הוא תולדה של הליך הגירושין של ההורים. בית המשפט המחוזי השתכנע כי לא ניתן לקבוע כי האב נהג באלימות כלפי ילדיו באופן העולה כדי עוולה נזיקית.

בקביעותיו, בית המשפט המחוזי בחן את סלע המחלוקת בין הצדדים בצורה עניינית, תוך הסתמכות על הבחינה העובדתית המדוקדקת של בית המשפט לענייני משפחה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ובהיר. התעוררו סוגיות משפטיות לא פשוטות, אך לא אלה עומדות במוקד בקשה זו. המחלוקת נסובה בעיקר סביב ממצאים עובדתיים, וליתר דיוק סביב טענות שלא הוכחו מבחינה עובדתית. בהינתן כך, לא מצאתי כי יש עילה משפטית להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי באשר לשיעור הפיצוי. בעניין זה בית המשפט המחוזי הניח תשתית מבוססת למסקנתו.

המקרה חמור ועצוב כאחד. עם כל הקשיים שהמקרה מעורר באשר ליחידת המשפחה ובאשר לעתידה, לא מצאתי נימוק המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

3.

הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.