בע"מ 2997/03 שמעון הררי נ. יצחק הררי

המבקש (להלן: שמעון) והמשיבים 1 ו- 2 (להלן: יצחק ואליהו בהתאמה) הם אחים. ביום 29.12.72 רכשו שמעון ואליהו יחדיו מעיריית ראשון לציון את זכויות החכירה בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 1 (זמנית) בגוש 3947 (להלן: המקרקעין). אין מחלוקת, כי השטח הכולל של המקרקעין הינו 2,000 מ"ר.

בשנת 1973 העביר אליהו את כל זכויותיו במקרקעין למי מאחיו, כפי שיובהר להלן. אין מחלוקת, כי כתוצאה מהעברת הזכויות, חדל אליהו להיות בעל הזכויות במקרקעין.

יצחק ושמעון בנו על המקרקעין מבנה בשטח של 400 מ"ר, אשר הושכר במשך שנים רבות ודמי השכירות חולקו ביניהם. מאז שנת 1991 מנהל יצחק נגריה על שטח של 160 מ"ר מהמבנה.

יצחק טוען, כי הינו בעל זכות חכירה ב- 500 מ"ר, אשר הועברו אליו על-ידי אחיו אליהו. יצחק דרש מאֵחיו שמעון ואליהו לרשום את זכויותיו הנטענות במקרקעין - 500 מ"ר כולל מחצית המבנה

- אולם בקשתו נדחתה על-ידי שמעון.

או-אז הגיש יצחק לבית-המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו יוצהר, כי הינו חוכר של 500 מ"ר מנכס המקרקעין. לטענת יצחק, בשנת 1973 העביר אליהו לשני האחים, יצחק ושמעון, את כל הזכויות במקרקעין, בחלקים שווים, וכתוצאה מההעברה, שמעון הינו הבעלים של 1,500 מ"ר ואילו יצחק הינו הבעלים של 500 מ"ר. שמעון, לעומתו, מכחיש כי אליהו העביר את זכויותיו במקרקעין בחלקים שווים לשמעון ויצחק. לטענתו, אליהו העביר, ביולי 1975, את מלוא הזכויות במקרקעין לשמעון בלבד כנגד תשלום בסך 40,000 ל"י ולכן אף המבנה הבנוי על המקרקעין הינו בבעלותו הבלעדית של שמעון והוא שבנה ומימן את בנייתו. שמעון מוסיף וטוען, כי המבנה הושכר על-ידי שמעון ויצחק ודמי השכירות חולקו ביניהם בחלקים שווים, אולם לטעמו הדבר נעשה אך מתוך רצונו הטוב של שמעון לתמוך באחיו יצחק ולא על-בסיס חובה משפטית.

בית-המשפט לענייני משפחה דחה את התובענה וקיבל את גרסת שמעון, לפיה אליהו העביר את מלוא הזכויות במקרקעין לשמעון בלבד. בית-המשפט לענייני משפחה שוכנע, כי אליהו ויתר על מלוא זכויותיו במקרקעין לטובת שמעון, בהסתמך על מסמך מיום 2.7.75, המלמד על העברת זכויות מלאה מאליהו לשמעון. בית-המשפט לענייני משפחה דחה את טענת יצחק – לפיה נעשתה העברת הזכויות במקרקעין מאליהו ליצחק – בהסתמך על מסמך, המעיד על עסקה שלא מומשה.

על פסק-הדין של בית-המשפט לענייני משפחה ערער יצחק לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בגדר ערעורו טען יצחק, כי שגויה קביעת בית-המשפט לענייני משפחה, לפיה העסקה בין יצחק ואליהו לא מומשה, שכן לאחר העברת הזכויות במקרקעין, נהגו שמעון ויצחק כבעלים משותפים במקרקעין לכל דבר ועניין, השכירו יחד את המקרקעין וחילקו את דמי השכירות ביניהם. פעולות משותפות אלה מלמדות, לטעמו, על העברת הזכויות מאליהו ליצחק.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת יהודית שטופמן) קיבל את הערעור וקבע, כי שני המסמכים מיום 2.7.75, אשר חתומים על-ידי אליהו, מלמדים, כי הזכויות במקרקעין הועברו ליצחק ושמעון וכי אליהו ויתר על זכויותיו במקרקעין לטובת שני אחיו, בחלקים שווים. בית-המשפט המחוזי דחה את גרסת שמעון, לפיה העסקה בין אליהו ויצחק לא מומשה בפועל ואף דחה טענת שמעון, כי התחשב ביצחק והעביר לו חלק מדמי השכירות מרצונו הטוב. לפיכך, הצהיר בית-המשפט המחוזי, כי יצחק הוא בעל זכויות חכירה של 500 מ"ר במקרקעין ובעלים של מחצית המבנה הבנוי על המקרקעין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזר שמעון על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש אוסיף, כי עיקר טענות המבקש מופנות כנגד ממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. כידוע, משקבעה הערכאה הדיונית ממצאים שבעובדה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים אלה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.