בע"מ 3033/05 פלוני נ. פלונית

1.בפני בקשה ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת י' שטופמן) מיום 22.3.05 לפיו נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופט נ' נחמני) אשר הכריז על בתו הקטינה של המבקש כ"קטינה נזקקת" על פי הוראת סעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך – 1960 (להלן - החוק ) והורה, במסגרת קביעת דרכי טיפול על פי סעיף 3(4) לחוק, על הוצאת הקטינה ממשמורתו של המבקש ועל העברתה למשמורת רשות הסעד. כן מונחת בפני בקשה לעכב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

2.המבקש הינו אביה של קטינה ילידת 1994 (להלן - הבת). המבקש ואמה של הקטינה נפרדו בשנת 1999 ומאז נפרדו מתקיימים ביניהם הליכים שונים, לרבות לעניין משמורת הקטינה והסדרי ראיה. כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, על אף שמשמורתה הזמנית של הקטינה נקבעה אצל אמה, הרי שמשלהי חודש דצמבר 2004 שוהה היא אצל אביה, המבקש, בעטיים של חילוקי דעות קשים שנתגלעו בינה לבין אמה על רקע איחורה של הבת מלשוב מביקור אצל אביה. לכתחילה עברה הבת לשהות עם אביה בהסכמת האם, אולם ככל שחלף הזמן הידרדרו יחסי הבת והאם.

בעקבות פניית פקידת הסעד הכריז בית המשפט לענייני משפחה על הקטינה כ"קטינה נזקקת", זאת לאחר שבחן חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ונדרש בהרחבה לסיטואציה המשפחתית הרגישה והמורכבת בה נתונה הקטינה ולהשלכותיה על מצבה הרגשי והנפשי. כן הורה בית המשפט לענייני משפחה על דרכי הטיפול שהתבקשו על ידי פקידת הסעד. דהיינו, הוצאת הקטינה למרכז חירום בו תאובחן ויוערך מצבה הנפשי.

3.על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בפניו טען כי אין להוציא הקטינה אל מרכז החירום וכל תהליך אבחון לו היא זקוקה ייעשה בעת שתשהה במחיצתו. כן השיג על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן רשות ערעור בהתבססו על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שאף נחקר בפני הערכאה הדיונית. בית המשפט ציין את המחיר הכבד שגובה הסכסוך בין ההורים מהקטינה המצויה "במצוקה קשה, באווירת כאוס משפחתי, רוויית אלימות וכאב". בית המשפט דחה חוות דעת מומחה שהגיש המבקש בקבעו כי זו הוכנה על בסיס מידע חלקי שמסר המבקש למומחה.

4.דין הבקשה להידחות.

המבקש שב ומעלה טענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי ונדונו בהרחבה על ידו. לא מצאתי כי יש ליתן לגביהן רשות לערער היות שאינם עומדים במבחנים המשפטיים המאפשרים זאת. הטענות שמעלה המערער אין הצדקה שתועלנה זו הפעם השלישית לאחר שנבחנו עד דוק בידי שתי ערכאות קודמות. התדיינות נוספת עשויה להיות בבחינת התשה לצדדים ונזק בלתי הפיך לקטינה המצויה בתווך ביניהם. התמונה הנגלית למקרא ההחלטות שצורפו לבקשה כמו גם יתר הנספחים לה היא תמונה קשה של קטינה שנקלעה שלא בטובתה לסכסוך מתמשך בין הוריה ואלה, תחת שישכילו להגיע לעמק השווה במחלוקת ביניהם ולאפשר לבת הקטינה לגדול בסביבה תומכת ומגוננת, מעמיקים המחלוקות ביניהם תוך הידרדרות היחסים בין הקטינה לבין אמה, תוך פגיעה בתפקודה במסגרת חינוכית ככל בני גילה. מצב דברים זה נתן אותותיו הקשים במצבה הנפשי והרגשי של הקטינה. אין לי אלא להסכים למסקנת הערכאות הקודמות שראו קושי במשמורתם של כל אחד מההורים על הקטינה, מהטעמים שפורטו בהחלטותיהן.

לאור האמור אני סבורה, כי למרבה הדאבה אין מנוס מהוצאת הקטינה ממשמורת הוריה וכי יש למסרה למשמורת רשות הסעד אשר ישלבוה במסגרת שתאפשר לה להירגע, שם תאובחן ויוערך מצבה הנפשי, וייקבעו דרכי הטיפול בה.

הבקשה נדחית איפוא.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.