בע"מ 3039-24 בע"מ 3039-24

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש 48945-08-23 (השופטים ו' פלאוט – סג"נ, צ' ויצמן ו-צ' גרדשטיין פפקין). ביום 11.3.2024 ניתן פסק הדין, ומיד לאחר מכן הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בבקשת הרשות לערער. בטרם נתבררה הבקשה, הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות לערער על פסק הדין גופו. בהחלטה מיום 11.4.2024 (השופטת פלאוט), נקבע כי: "משהוגש ערעור לבית המשפט העליון, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע אינה נתונה עוד ל[בית המשפט המחוזי]". בהחלטה צוין שתוצאה זו נסמכת על תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). עוד נקבע, כי על המבקשת להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה בתוך 7 ימים.

מכאן הבקשה שלפנַי.

2.עיינתי בבקשה ובהחלטה, ודומני ששגגה יצאה תחת ידו של בית המשפט המחוזי, בקובעו שהוא נעדר סמכות. ההחלטה סומכת עצמה כאמור על הוראות התקנות; דא עקא, שהתקנות מורות אחרת. כפי שצוין לעיל, בענייננו הוגשה לבית המשפט המחוזי הבקשה לעיכוב ביצוע עובר להגשת בקשת הרשות לערער לבית משפט זה. תקנה 145(ב) מורה, כי סמכותו של בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצוע שרירה וקיימת "כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע". ודוק: מועד הגשת הבקשה, ולא מועד ההחלטה בבקשה. משלא הוגשה בקשת הרשות לערער לבית משפט זה במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע – רשאי בית המשפט המחוזי לדון בה. במילים אחרות, בית המשפט המחוזי קנה סמכות לדון בבקשה עם הגשתה, וזו לא ניטלה ממנו אך מחמת הגשתה של בקשת הרשות לערער לבית משפט זה.

3.כיצד יש לנהוג כעת? בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015) (להלן: עניין מסארוה) קבענו כי: "קודם להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת הערעור. עשה כן, לא תישמענה השגותיו אלא במסגרת בקשת רשות ערעור". אלא שהמבקשת עשתה כן, ובית המשפט המחוזי – נעל בפניה את הדלת. על רקע זה, מתעוררת השאלה איזו היא דרך ישרה שנבור לנו, שעה שהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אך לא נדונה? דומני כי טוב נעשה אם נוסיף קומה לכלל שנקבע בעניין מסארוה, ונקבע: משהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, כדת וכדין, לבית המשפט המחוזי – עליו המלאכה לגמור, ואין הוא בן חורין ליבטל ממנה. זאת, גם אם הוגש ערעור או הוגשה בקשה לרשות ערעור, בטרם הכריע בבקשה שלפניו. בעניין מסארוה, השתתנו קביעתנו על הרצון למנוע 'מקצה שיפורים', וכן על החשש מ'הכבדה מערכתית' (שם, פסקה 16). כשעסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ובטרם נדונה, הוגשה בקשה דומה לבית משפט זה; אזי חשש למקצה שיפורים אמנם אין כאן ואולם שיקולי יעילות והפחתת עומס – יש ויש. משעה שהוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי, נקודת המוצא היא כי זמן שיפוטי – הוקדש לה; משאבי מערכת – הוקצו לה. כל אלו יֵרדו לטמיון אם הבקשה 'תימשך' עם הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. קביעתנו זו משתלבת אפוא היטב עם עקרונות היסוד של התקנות, המעלות על נס קיומו של הליך משפטי "מהיר ויעיל" תוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנה 5 לתקנות).

4.הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא בזאת; בית המשפט המחוזי ידון בבקשה, ויכריע בה כחכמתו.