בע"מ 3042-24 בע"מ 3042-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט והשופטים צ' ויצמן ו-י' מושקוביץ) בעמ"ש 47916-03-23 מיום 10.3.2024, שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופט ע' אליאס) בת"ע 18746-03-21 מיום 7.2.2023, שבמסגרתו תוקנה הוראה בצוואה מחמת טעות בעשייתה.

2.המבקשים והמשיבה הם אחים, ילדיו של צ' (להלן: המנוח). מספר שנים קודם לפטירתו נרשמה על בית המגורים של המנוח (להלן: הנכס) משכנתא לטובת נושה, בשל חוב שחב לו המנוח. בשלב מסוים עתר הנושה למימוש המשכנתא ולפינוי המנוח מהנכס, והמשיבה ובעלה סייעו למנוח בהליך המשפטי שהתנהל בבקשה זו. לעומת זאת, המבקשים לא היו מודעים לקיומה של המשכנתא או להליך המשפטי בעניינה, אלא לאחר מות המנוח, אז הסכים הנושה לסילוק המשכנתא תמורת סכום של 1.5 מיליון ש"ח, ששולם על-ידי המשיבה והמבקשים בחלקים שווים.

3.כשבועיים לפני פטירתו ערך המנוח צוואה בעדים, ובה נקבע כי המשיבה תירש את הנכס (להלן: ההוראה), וכי יתר עזבונו יתחלק בין ילדיו בחלקים שווים (להלן: הצוואה). עובר לחתימת הצוואה הוסרט המנוח בסרטון, שבו לכאורה ביקש להסביר את הטעמים שבבסיס צוואתו; אלא שרוב הסרטון נמחק ונותר רק חלקו הראשון.

4.לאחר פטירתו, הגישה המשיבה בקשה למתן צו לקיום הצוואה; ואילו המבקשים הגישו בקשה למתן צו ירושה כדין, וכן התנגדות למתן צו לקיום הצוואה בטענות שונות. בין היתר, המבקשים טענו כי ההוראה הנ"ל נעשתה מחמת טעות, לנוכח סברת המנוח כי רק המשיבה, שהיא עורכת דין במקצועה, תוכל "להציל" את הנכס, בעוד שבסופו של דבר הצדדים כולם סילקו את המשכנתא.

5.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענת המבקשים וקבע כי המנוח טעה לחשוב שהמשיבה, והיא בלבד, תוכל להציל את הנכס מנושיו, ובשל כך ציווה לה את מלוא הזכויות בנכס. לנוכח האמור, ומכוח סעיף 30(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 – שעניינו עשיית הוראה בצוואה מחמת טעות – תיקן בית המשפט את ההוראה הנדונה כך שהזכויות בנכס יחולקו למשיבה ולמבקשים בחלקים שווים.

6.על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, שהתקבל בדעת רוב (מפי השופט צ' ויצמן, בהסכמת סגנית הנשיאה ו' פלאוט, כנגד דעתה החולקת של השופטת י' מושקוביץ). בדעת הרוב עמד בית המשפט בהרחבה על הדין החל בנוגע לטעות בעשיית צוואה, וקבע כי יישום הדין על נסיבות המקרה מוביל למסקנה שלא הוכח כי ההוראה הנדונה נבעה מטעות. עם זאת, נקבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, משלא הייתה התייחסות בפסק דינו לטענת המבקשים כי נפלו בצוואה פגמים צורניים המצדיקים את בטלותה. מנגד, השופטת י' מושקוביץ הדגישה כי אמנם היא מצטרפת לדעת הרוב בכל הנוגע ל"תיאור הפסיקה והמצב המשפטי", אך חולקת על "יישום הוראות הדין והפסיקה על העובדות", ולדידה הוכח כי הוראת הצוואה הנדונה נעשתה מחמת טעות.

7.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענים המבקשים כי יש ליתן להם רשות ערעור, בעיקרו של דבר, בהינתן המחלוקת בין השופטים בערכאות הקודמות. עוד נטען כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי מנוגדת לממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ולאומד דעתו של המנוח.

8.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

9.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים, אשר מתעוררת בהם שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים.

הבקשה דנן נטועה עמוק בנסיבות המקרה הקונקרטיות, ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. כפי שהודגש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחלוקת במקרה דנן איננה משפטית, כי אם עובדתית גרידא, ועניינה בשאלה אם הוכחה בענייננו טעות שבגינה נעשתה הוראת הצוואה הנדונה. בתוך כך, כידוע, השוני בתוצאות שאליהן הגיעו הערכאות הקודמות אינו מצדיק, כשלעצמו, מתן רשות הערעור (ראו, מני רבים: בע"מ 9085/16 פלונית נ' פלוני, פס' י"ח (2.3.2017)); וכך גם המחלוקת בין שופטי המותב בבית המשפט המחוזי (ראו, בין השאר: בע"מ 1811/20 פלוני נ' פלונית, פס' 12 (13.4.2021)). בנסיבות העניין, גם לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה מעוררת חשש לעיוות דין.

10.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.