בע"מ 3059/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטים שטמר למלשטריך-לטר ו ג'יוסי ) מיום 6.4.14 בעמ"ש 9796-09-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט ברגר ) מיום 4.7.13 בתמ"ש 51582-05-11 ותמ"ש 29059-08-11. הבקשה נסבה על קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים, כי הצדדים חיו כידועים בציבור ויש להחיל עליהם את הלכת השיתוף.

רקע

ב.

כעולה מפסקי הדין הקודמים, הצדדים – שאינם נשואים – ניהלו מערכת יחסים זוגית בשנים 2011-1988. לצדדים שני ילדים, בגירה וקטין. בתביעה שהגיש בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 51582-05-11) עתר המבקש לסעד הצהרתי, לפיו הוא בעל הזכויות בדירה הרשומה על שם המשיבה, וכן לפירוק השיתוף בה. המשיבה, מצדה, הגישה תביעה לסעד הצהרתי, לפיו מחצית מהרכוש הרשום על שם המבקש – שייך לה (תמ"ש 29059-08-11).

ג.

בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.7.13 נאמר (פסקה 7), כי המבקש שיחרר את באת כוחו מייצוג ובחר לייצג את עצמו, ולא שעה להצעת בית המשפט לשכור שירותי ייעוץ משפטי. לגוף הדברים נאמר (פסקה 20), כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך תקופה ארוכה במהלכה נולדו שני ילדיהם, התגוררו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף כזוג נשוי, ולפיכך אין ספק כי הם ידועים בציבור. בפסק הדין (פסקה 19) צוטטו דבריו של המבקש בהליך אחר שניהלו הצדדים, לפיהם "המשיבה והנתבע [הצדדים – א"ר] הם ידועים בציבור וחיים יחד מזה 23 שנה". עוד נאמר בפסק הדין (פסקה 26), כי יש להחיל את הלכת השיתוף על הצדדים, באשר ניהלו אורח חיים משותף. באשר לדירה נאמר בפסק הדין, כי זו נרכשה על ידי הצדדים במשותף, הם עשו בה שימוש כדירת המגורים של משפחתם, ובכלל זאת התאימו אותה לצרכיהם. עוד נאמר, כי מרבית הכספים ששולמו במזומן לצורך רכישת הדירה התקבלו מהמבקש, כי הצדדים הגיעו להבנה לפיה המשיבה תישא בתשלום הלוואת המשכנתא ובחלק מתשלומי הבית הנוספים ואילו המבקש ישא ביתר התשלומים, וכי הדירה נרשמה על שם המשיבה כדי לזכות במענק הניתן לאימהות חד הוריות. מסקנתו של בית המשפט היתה (פסקה 30) כי הדירה היא דירתם המשותפת של הצדדים ויש להורות על פירוק השיתוף בה. באשר לתביעתה של המשיבה, קבע בית המשפט כי הכספים המצויים בחשבונות בנק המתנהלים על שם מי מן הצדדים – משותפים, כמו גם כספים שהוברחו על ידי המבקש לחשבון בנק המתנהל על שם אמו. לצורך קביעת היקף הכספים המשותפים מינה בית המשפט רואה חשבון חוקר.

ד.

ערעור שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי (עמ"ש 9796-09-13) – נדחה ביום 6.4.14 לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור. המבקש – שאינו מיוצג – חפץ לבחון מחדש את הממצאים העובדתיים שבפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לפי הטענה, חלק מהותי מן הממצאים העובדתיים אינו נכון, ועובדות מהותיות אחרות לא מצאו את מקומן בפסק הדין.

הכרעה

ו.

לאחר העיון בבקשה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעוררים שאלה משפטית כללית, החורגת מן המחלוקת הקונקרטית שבין הצדדים להליך. בנדון דידן נסבה הבקשה על מחלוקות התחומות – במובהק – לסכסוך בין הצדדים, שעניינן בשאלות האם הצדדים חיו כידועים בציבור, והאם יש להחיל עליהם את הלכת השיתוף. שאלות אלה הוכרעו עובדתית בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ואושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. על רקע זה, אין ניתן איפוא להיעתר למשאלתו של המבקש, לבחון – פעם נוספת, שלישית במספר – את המסכת העובדתית, שכאמור התבררה והוכרעה בבתי המשפט הקודמים (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999); בע"מ 7068/12 פלוני נ' פלונית (2012)).

ז.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.