בע"מ 3093/11 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט: י' שפירא )

בעמ"ש 12049-01-11, בגדרו דחה את ערעורו של המבקש על שלוש החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתן השית עליו הוצאות בשל אי עמידתו בלוח הזמנים שקצב לתיקון כתב התביעה.

המבקש הגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בעניין זכויות בנכס אשר במקורן רשומות על שם אבי המשפחה, כאשר אמם של הצדדים ובת זוגו של האב נפטרה. המחלוקת היא בשאלה האם לבת זוגו של האב היו זכויות בנכס מכוח חזקת השיתוף, אשר עברו ליורשיה. בהחלטתו מיום 5.9.2010, הורה בית המשפט למבקש לתקן את כתב התביעה תוך 60 יום ולצרף כצד להליך את כל הצדדים הנוגעים לסוגיה, קרי, אבי המשפחה ויתר האחים אשר לטענת המבקש הם זכאים לזכויות מכוח חזקת השיתוף של אמם. בשל התנהלותו של המבקש – אי צירוף המסמכים הראויים לתובענה - חויב בהוצאות על סך של 2500 ש"ח. ביום 2.11.2010, הגיש המבקש בקשה לדחיית המועד להגשת כתב תביעה מתוקן, אשר נתקבלה. בקשתו נומקה בין היתר בגין הטענה שבא כוחו חדל מלייצגו. לפיכך, ביקש אורכה בת 14 יום. בהחלטתו מיום 7.11.2010, ציין בית המשפט לענייני משפחה, כי "בתום הדיון בית המשפט ייתן דעתו להתנהלות בתיק זה במסגרת ההוצאות". ביום 9.11.2010, הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, במסגרתה ביקש מתן אורכה למועד הגשת כתב בתביעתו המתוקן עד ליום 25.11.2010, על מנת ש"יזכה ליומו בבית המשפט". בו ביום, דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשתו. המבקש לא הגיש כתב תביעה מתוקן וביום 30.11.2010, הגיש המשיב בקשה למחיקת התובענה, אשר נתקבלה באותו יום וחייבה את המבקש בסך של 10,000 ש"ח נוספים. לאחר מחיקת התובענה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה וזו נדחתה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי נכון עשה בית המשפט לענייני משפחה במחיקת ההליך ובכך שהשית עליו הוצאות. כמו-כן, הדגיש כי בעצם מחיקת התביעה ולא דחייתה (פרט להוצאות), לא נגרם נזק לגופו של עניין.

3.

המבקש מעלה מספר סוגיות עיקריות לפיהן שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את ערעורו. האחת , אי התערבותו בגובה ההוצאות שהושתו עליו, חרף הבעת עמדה אחרת במהלך הדיון בניסיון להגיע לפשרה. השנייה , בית המשפט המחוזי התייחס רק להחלטתו האחרונה של בית המשפט לענייני משפחה למחוק את התביעה, שעה שערער על שלוש החלטות. בית המשפט לא התייחס לטענות שהעלה בעיקרי הטיעון שהגיש. התוצאה של שני אלה היא כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, על שתי ערכאותיו. לטענתו, הזמן שהקציב לו בית המשפט לענייני משפחה לתיקון כתב תביעתו הפך ללא סביר עת נותרו לו רק 30 יום להגשת כתב תביעה מתוקן ולא 60 יום כמתוכנן. על כן, שומה היה על בית המשפט להתחשב בו עם הפסקת הייצוג של בא-כוחו, נסיבות שלטענתו לא היו תלויות בו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. די לומר שעל בעלי הדין לעמוד בלוח הזמנים אשר קובע בית המשפט. תחת זאת, לעיתים צד מבקש אורכה לעשות מחר מה שעליו היה לעשות אתמול. אם בשלב מסוים, אחרי הענקת מספר הזדמנויות, בית המשפט אומר "די" ומוחק את התביעה ובמקום שהצד יפנים כי עליו לשנות את דרכו, גם על ידי הגשת תביעתו מחדש, בוחר הוא לצעוד במסלול הערעורי – כי אז, בנסיבות כאלו אין מקום להתערבות, ודאי לא ב"גלגול שלישי". מההיבט המשפטי, לא מדובר בטעות. ניהול המשפט מוענק לגורם אשר אמון על ניהולו, היא הערכאה המבררת. בית המשפט לענייני משפחה הפעיל את שיקול דעתו בצורה שאין בה דופי. מבחינת הדיון הפרטני, צד אינו יכול לעשות סדר דין לעצמו. מבחינת שיקולים מערכתיים, ברי שככל שהדיון של הפרט יתנהל כראוי, כך ישליך הדבר על יעילות ניהול תיקים אחרים. כמובן שראוי כי עניינו של הפרט יתברר לפני בית המשפט. ניתן להתחשב במתדיין שאינו מיוצג ואף להאריך לו את המועד. ברם, זהו עניין של מידה ונסיבות. כאן, נערך איזון דיוני והמבקש לא עמד בו. היה ויגיש את תביעתו מחדש, ניתן לקוות שיסייע לבית המשפט לנהל דיון שיתרכז בעיקר.

5.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.