בע"מ 3115/07 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 6932/07 (כב' סגנית הנשיא א' קובו) שדחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן

עד להחלטה בערעור שהוגש בפני בית המשפט המחוזי.

1.

בין המבקשת והמשיב נחתם הסכם גירושין כולל אשר אושר ביום 13.3.03. במועד אישור ההסכם היה בנם המשותף (להלן: הבן ) כבן שנתיים, ולפיכך הסכימו הצדדים ביניהם, כי ההסדרי הראיה בין הבן לבין המשיב ייעשו בהתאם למה שהוסדר ביחידת הסיוע ואושר על-ידי בית המשפט המחוזי. לפי הסדר זה, נפגש המשיב עם הבן פעמיים בשבוע בשעות קבועות במשך היום, וכן בשבתות ובכל סוף שבוע שני. במסגרת ההסדר, לא נקבעו לינות של הבן אצל המשיב ולא נקבע דבר באשר לחופשות, ערבי חג וחגים. בעניין זה הוסכם בין הצדדים, כי כשהנושא יעלה בהמשך הדרך, הם ייעזרו בגורם מקצועי.

בחלוף שנים אחדות, שבמהלכן התנהלו המפגשים בין הבן למשיב כסדרם, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה להרחבת הסדרי הראייה עם בנו בדרך של הרחבת שעות הביקור במשך היום ותוספת של לינות. בכתב הגנתה טענה המבקשת, כי המשיב, שהורשע בעבירות תקיפה בנסיבות חמורות במסגרת אלימות במשפחה, הינו מסוכן לסביבתו, וכי הוא נוהג להתעלל פיסית ונפשית בחלשים ממנו. עם זאת יודגש, כי המבקשת לא טענה שהמשיב נהג באלימות כלפי הבן. עוד נטען כי המשיב אינו מסוגל להתמודד עם מצבים שונים בחייו של הבן, ומכאן שהבן עודנו צעיר מכדי ללון אצל המשיב. יצוין כבר עתה כי הרשעתו של המשיב בוטלה על-ידי בית משפט השלום, לאחר שנקבע כי ההרשעה תפגע במשיב, בסיכוייו להשתלב במקום עבודה וביכולתו לכלכל את הבן.

בהסכמת הצדדים, הופנו בני הזוג ליחידת הסיוע אשר בבית המשפט המחוזי. מן הדו"ח שהוציאה יחידת הסיוע עולה, כי לבן קשר טוב עם שני הוריו, כי הבן אינו חושש או פוחד מאביו וכי ביקוריו אצל המשיב לוו בחוויות חיוביות. לאור ממצאים אלה, הומלץ בדו"ח להרחיב את הסדרי הראיה בין הבן לבין המשיב, ולבחון את אפשרות לינת הבן בבית המשיב. בעניין אחרון זה הומלץ, כי פקידת הסעד להסדרי דין תערוך ביקור בית אצל המשיב, ובמידה ותמצא כי תנאי מגוריו מתאימים ללינת הבן אצלו, ניתן יהיה להתחיל בתוך תקופה של 4 חודשים את לינות הבן אצל המשיב בסופי שבוע. בדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה הסתייגה האם מדו"ח יחידת הסיוע וטענה כי הסכימה להפניה ליחידת הסיוע רק כהליך גישורי, וכי אין לתת משקל להמלצותיה להרחבת הסדרי הראיה בין המשיב לבן.

2.

בפסק דין חלקי שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ט' סיוון) קבע בית המשפט כי לטובתו של הבן, אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת להתעלם מהמלצת יחידת הסיוע, משזו הוגשה באופן מקצועי, לאחר בדיקה ופגישה עם בני הזוג ועם הבן שנעשתה באמצעות מומחית לענייני קטינים, ולאחר בחינת טענותיה השונות של המבקשת. את טענות המבקשת בנוגע לסכנה הנשקפת מן המשיב לבן, הגדיר בית המשפט כ"טענות סרק" והוסיף כי מדו"ח יחידת הסיוע עולה כי הן נמצאו "בלשון עדינה, כבלתי מבוססות". לאור זאת, הורה בית המשפט על הרחבת הסדרי הראיה בין הבן לבין המשיב בשעות היום, בהתאם להמלצת יחידת הסיוע, כשבשאלת לינות הבן אצל האב, כמו גם בעניין בהסדרי הראייה בחגים, בחופשות ובערבי החגים

הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים מטעם האגף לשירותים חברתיים. עד להכנת התסקיר ולהשלמת פסק הדין, הוענקה לפקידת הסעד להסדרי הדין סמכות להרחיב את הסדרי הראיה גם ללינות סוף השבוע של הבן אצל המשיב.

בתסקיר המשלים שהוגש, צוין, כי פקידת הסעד ערכה ביקור בית אצל המשיב ומצאה כי הבית מאובזר ומתאים לאירוח הבן. עוד נמצא, כי הבן חושש להביע את שמחתו בשהייתו עם המשיב, בנוכחות המבקשת. לדעת פקידת הסעד, חוששת המבקשת מהידוק הקשר בין הבן לבין המשיב וכי היא "תאבד" את הבן, ומכאן חרדותיה ה"לא ריאליות", כהגדרתה, למתן היתר ללינת הבן אצל המשיב. בעניין זה, קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי חרדותיה של המבקשת הן אשר הולידו את טענתה נטולת הבסיס שלפיה גולש המשיב עם הבן באתרי אינטרנט "שלא ראוי לילדים בגיל הזה...סוג של פורנוגרפיה...". עוד קבע בית המשפט כי חרדות אלה פוגמות בקשר שבין הבן לבין המשיב וכי הן עלולות בעתיד, אם לא יינתן הטיפול המתאים, להביא לפגיעה קשה בטובת הבן.

לאור ממצאיה, המליצה פקידת הסעד כי הקטין יתחיל ללון אצל המשיב, יחד עם טיפול פסיכולוגי שייזקק לו במסגרת מרפאת חוץ לגיל הרך שליד בית החולים בילינסון.

לאור התסקיר המשלים, פסק בית המשפט, בין השאר, כי החל מסוף השבוע של ה-16.3.07 ילון הבן אצל המשיב בכל סוף שבוע שני. עוד נקבע כי כל אחד מההורים יופנה לטיפול פרטני על מנת להביאם לשיתוף פעולה לטובתו של הבן, ואילו הבן יחל, באמצעות המבקשת, בטיפול, כמומלץ על-ידי פקידת הסעד. במקביל החליט בית המשפט, להזמין תסקיר משלים מטעם פקידת הסעד, בתוך 90 ימים, שבו ידווח על התנהלות הסדרי הראיה בין הבן לבין המשיב, לרבות הלינות, ויתקבלו המלצות לגבי חלוקת החופשות, ערבי החג והחגים.

3.

בסמוך למתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצועו בפני בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט (כב' השופטת ט' סיון) דחה את הבקשה בקובעו, כי לבד מן העובדה שלא צורף לה כתב הערעור לבית המשפט המחוזי כנדרש, מהווה היא נדבך נוסף לניסיונה של המבקשת למנוע את הרחבת הסדרי הראיה בין הבן למשיב בניגוד להמלצות גורמי הרווחה ויחידת הסיוע ובניגוד לטובתו של הבן. לאור זאת, פסק בית המשפט, כי באיזון הראוי שבין הנזק שייגרם לבן אם תתקבל הבקשה, לעומת סיכויי הצלחת המבקשת בערעור על פסק הדין, נוטה הכף לטובת דחיית הבקשה. בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע בפני בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (כב' השופטת א' קובו) ללא נימוק. מכאן הבקשה שבפניי.

4.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר הרחיב את הסדרי הראיה של הבן אצל המשיב וכלל במסגרתם גם לינות של הבן בבית המשיב בכל סוף שבוע שני, התבסס על שתי חוות דעת שבחנו לעומקן את טענות המבקשת בדבר הסיכון הכרוך בכך ומצאו כי יש מקום להרחיב את הסדרי הראיה ולכלול בהן גם לינות. עם זאת, נדמה כי למבקשת שלטענתה ניאותה לפנות ליחידת הסיוע אך כהליך גישורי, לא ניתנה הזדמנות של ממש להציג חוות דעת סותרת או לחקור את כותבי חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט בנוגע לחוות דעתם, ובכלל זה את פקידת הסעד. כשעסקינן בדיני נפשות נראה כי יש חשיבות לקיומה של חקירה נגדית ולמתן הזדמנות לסתירת חוות הדעת על מנת שכל החומר הרלוונטי יובא בפני השופט קודם להחלטתו. בית המשפט המחוזי לא ציין האם נתן דעתו לסוגיה זו משהחלטתו ניתנה ללא נימוק.

אשר על כן, החלטתי להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק החלטתו, ייתן דעתו לטענות המבקשת ובמקרה שימצא לנכון, יחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לאפשר למבקשת להתייחס לחוות הדעת, לנסות ולסתור אותן ולחקור את כותביהן. עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי, יישאר עיכוב הביצוע שעליו החלטתי בהחלטתי מיום 5.4.07, בעינו.