בע"מ 3121/05 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים נ' הנדל, ש' דברת וו' מרוז) בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת מ' ברנט).

1.הצדדים לבקשה הנם אחים וילדיה של המנוחה ב.מ. ז"ל. שלושה ימים לפני פטירתה חתמה המנוחה על צוואה בה הורישה את הזכויות בדירת מגוריה למבקשים שהם שניים משבעת ילדיה. את יתרת רכושה ציוותה לטובת המבקש 1 (להלן: המבקש ). המבקשים ביקשו לקיים את צוואתה של המנוחה, אולם אחד מאחיהם, הוא המשיב בפנינו, הגיש התנגדות לצוואה. על פי הנטען על ידו, אין להכיר בתוקפה של הצוואה שכן במועד עריכתה, שלושה ימים עובר לפטירתה של המנוחה, ובהיותה מאושפזת בבית החולים, לא היה בידה להבחין בטיבה של הצוואה כאמור בסעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן:

החוק ). כן נטען, כי המבקש נטל חלק בעריכת הצוואה ובכך יש כדי להוות השפעה בלתי הוגנת על המצווה, כאמור בסעיף 35 לחוק.

2.על בסיס הראיות שהובאו בפניו, דחה בית משפט השלום את תביעת המבקשים להורות על קיום צוואת המנוחה. ערעורם של המבקשים נדחה על ידי בית המשפט המחוזי שאישר את פסק דינו של בית משפט השלום.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.בא כוח המבקשים עומד בבקשתו על כך שבית המשפט המחוזי שגה בקובעו שהמנוחה לא הבחינה בטיבה של הצוואה לנוכח מצבה הרפואי. כמו כן נטען, כי מעורבותו של המבקש בעריכת הצוואה, ככל שאכן היה מעורב בכך, הנה טכנית ואין בה כדי להביא להחלתו של סעיף 35 לחוק כאמור. בא כוח המבקשים משיג על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לאפשר הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור ובקשה נוספת בה ביקשו לאפשר הגשת שאלות הבהרה למומחה הרפואי שבדק את המנוחה.

4.דין הבקשה להידחות. כידוע, ככלל, בית משפט זה ייעתר לבקשת מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מקום בו הבקשה מעלה סוגיה משפטית עקרונית אשר עניינה חורג מעניינם של הצדדים הישירים לבקשה. הבקשה שבפניי אינה עונה אחר אמת מידה זו. טענות המבקשים נוגעות ליישום הדין ביחס לתשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט השלום. שמיעתו של עניין משפטי כזה או אחר בפני ערכאת ערעור שנייה נועדה לשם פיתוח המשפט באמצעות בחינת סוגיות משפטיות שטרם הוכרעו על ידי בית משפט זה. אין זה מתפקידו של בית המשפט לאפשר "מקצה שיפורים" לבעל דין אשר סבור כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי (ע"א 385/93 בית נח-בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(3) 221, 222).

יצויין כי גם לא שוכנעתי שהיה מקום להעתר לבקשה לראיות נוספות והצגת שאלת הבהרה כאמור.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.