בע"מ 3213/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב נישאו בשנת 1977, והם פרודים זה מספר שנים. בני הזוג ניהלו הליכים משפטיים משנת 2008, ובמסגרתם הגיעו להסכמה על שלום בית (להלן: ההסכם משנת 2008 ) . ביום 20.3.2014 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות אישה. בהמשך הגישו הצדדים גם תביעות רכוש הדדיות והם מנהלים הליך גירושין בבית הדין הרבני (מאז חודש יוני 2014). ביום 19.4.2015, הורה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' אליהו ) כי המשיב ישלם מזונות זמניים בסך 3,000 ש"ח. ביום 4.4.2018 ניתן פסק דין בתביעות הרכוש ובתביעת המזונות ובמסגרתו התווה בית המשפט לענייני משפחה את חלוקת הנכסים בין בני הזוג לפי הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ולא מצא לחרוג ממנו (וזאת גם בהינתן הוראות ההסכם משנת 2008, שהקצו חלק גדול יותר מהרכוש למבקשת). אשר לתביעת המזונות נקבע כי המשיב אומנם חייב עדיין במזונות המבקשת ומסוגל לעמוד בתשלומים חודשיים שלהם, אולם בנסיבות המקרה דנן אין לחייבו במזונות מעבר לסכומים ששילם עד למתן פסק הדין. לעניין זה צוין בין היתר כי המבקשת צפויה לקבל סכום כסף משמעותי נוכח הקביעות האחרות בפסק הדין, שיש בו להבטיח שמירה על רמת החיים שבה הורגלה ומענה לצרכיה (גם בהיעדר הכנסות מעסקהּ של המבקשת). אשר לאיזון המשאבים, בית המשפט התבסס על חוות דעת אקטואר שמונה על ידו (להלן: חוות הדעת ו האקטואר , בהתאמה), וקבע כי על המשיב להעביר סך של כ-173,000 ש"ח למבקשת בגין הזכויות הנזילות, וכי יתר הזכויות יחולקו במועד מימושן. טענות המבקשת לגבי חוות הדעת ולגבי הברחת רכוש מצד המשיב נדחו, מטעמים שפורטו בפסק הדין.

למען שלמות התמונה יוער כי מאז מתן פסק הדין, הורה בית המשפט, לבקשת הצדדים, על תיקון פסיקתות שהוצאו מכוח פסק הדין, בשל טעויות סופר שהתגלו בחוות הדעת האמורה.

2.

המבקשת ערערה על פסק הדין. ביום 1.4.2019 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' ש' שילה , ו' פלאוט ו ח' קיציס ) את הערעור, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). במסגרת פסק הדין, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת להגיש מסמכים לגבי טעויות נטענות בחוות הדעת כראיות נוספות בערעור, מהטעם שהמסמכים האמורים היו בידיה – או שיכלו להיות בידיה, נוכח צווים שניתנו תוך כדי ניהול ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה – ולכן היא הייתה יכולה להציגם לאקטואר. עוד צוין כי חלק מן המסמכים אכן הוצגו בפועל לאקטואר.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשת טוענת כי יש לבטל את פסקי הדין, שכן אחרת ייגרם לה עיוות דין חמור. נטען כי המשיב לא הוכיח כנדרש שהיא לא זקוקה למזונות ושגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו כי נוכח הסכום שנפסק לה בתביעת הרכוש – המתבסס ברובו על החזר של ירושת אמה שנשללה ממנה שלא כדין – המשיב אינו חייב עוד בתשלום המזונות. בעניין זה מוסיפה המבקשת כי רמת חייה תרד באופן ניכר אם לא ישולמו לה המזונות. אשר לאיזון המשאבים, לטענת המבקשת, הבקשה מעוררת שאלה עקרונית בדבר הנסיבות המצדיקות חריגה מחלוקה שוויונית של נכסים, ובפרט בעניינה חריגה זו הייתה ראויה הן בשל הפער בפוטנציאל ההשתכרות בין הצדדים הן בשל ההסכמות ביניהם בהסכם בשנת 2008. עוד משיגה המבקשת על דחיית טענותיה בעניין הברחת נכסים מצד המשיב, וכן על טעויות שנפלו לעמדתה בחוות דעת האקטואר – המקפחות את זכויותיה וגורמות לעיוות דין. לטענתה, במהלך הדיון בערעור הציע בית המשפט המחוזי כי היא תציג לאקטואר את המסמכים המעידים לגישתה על הטעויות, ויתר טענותיה בערעור יידחו. ברם, משלא הייתה מוכנה למשוך את ערעורה, בפסק הדין נדחו כל טענותיה חרף הצורך לתקן את קביעות האקטואר, שבית המשפט לא נדרש אליו, כך הטענה.

4.

התבקשה תשובה בנושא הטעויות שנפלו לטענת המבקשת בחוות הדעת. המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הרשות לערער, שכן לא נפל כל פגם בפסק הדין ולא נגרם למבקשת עיוות דין. לטענתו, אין הצדקה להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי, אשר מצא שיש לדחות את הטענות בדבר טעויות בחוות הדעת וכן את הבקשה לצירוף ראיות נוספות. נטען כי טענותיה של המבקשת הן בגדר הרחבת חזית, שכן הן נסובות על הבקשה לצירוף ראיות, שנדחתה כאמור. בהקשר זה נטען כי המבקשת הייתה יכולה לשטוח את טענותיה בפני האקטואר ואף להעביר לו את חוות הדעת הפרטית שגיבשה במסגרת ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה, אולם ביכרה שלא לעשות כן. עוד טוען המשיב, כי חלק מן המסמכים שצירופם התבקש בערעור, הוצגו ממילא לפני האקטואר בעת גיבוש חוות הדעת. לכך הוסף כי המבקשת עצמה זנחה את מרבית הטענות בדבר טעויות בחוות הדעת במסגרת עיקרי הטיעון שהגישה בבית המשפט המחוזי. לגוף הדברים, טוען המשיב כי אין בסיס לטענות המבקשת כי הוא הסתיר קיומן של קופות גמל מהאקטואר; וכך גם אשר לטענותיה בדבר טעויות בסכומים שונים שנקבעו בחוות הדעת, ובהם רווחים בגין הון ואופציות, תיק ניירות ערך, קרנות פנסיה והשתלמות, ועוד.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובנספחיהן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בע"ם 5549/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (11.10.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת המידה האמורה. הערכאות הקודמות יישמו את הדין בנסיבות העניין ובהתבסס על קביעות עובדה הן בנושא המזונות, הן בסוגיית פרטי הסדר איזון המשאבים. לפיכך, אין בטענות המבקשת בנושא זה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (בע"ם 4015/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (8.7.2018); בע"ם 9757/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (26.1.2017)). אשר לטענה שהעלתה המבקשת בקשר לכך שבית המשפט התחשב בהחזר ירושת אמה לצורך הכרעה בתביעת המזונות, יש להעיר כי הקביעות בפסק הדין בנושא מבוססות על מכלול השיקולים לגבי צרכי המבקשת ורמת החיים שלה ולכן – בהינתן בין היתר שהמשיב שילם מזונות משנת 2013 עד למתן פסק הדין – איני סבור כי גם בטענה זו יש כדי להקים עילה למתן רשות לערער והיא נטועה בנסיבות המקרה.

בנוגע לטענה בדבר עיוות דין, מעיון בפרוטוקולים מהימים 18.11.2018 ו-27.3.2019 עולה כי בית המשפט המחוזי הציע למבקשת – בין היתר נוכח הסכמת המשיב – להגיש לאקטואר מסמכים שנוגעים לזכויות הפנסיוניות של המשיב ולעניינים נוספים וכי יתר חלקי ערעורה יידחו. במסגרת זאת, הוצע כי האקטואר יבחן את הדברים ויתקן את חוות הדעת ככל שיהיה בכך צורך, וכי בית המשפט לענייני משפחה ייתן פסק דין ופסיקתה מעודכנים בהתאם. המבקשת סירבה להצעת בית המשפט – ובהמשך ערעורה נדחה על כל חלקיו. בפסק דינו, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת לצרף ראיות חדשות לערעור מן הנימוקים שפורטו. בהינתן האמור, איני סבור כי קמה עילה למתן רשות ערעור מחמת עיוות דין שנפל בעניינה.

עוד יוער כי העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהתבסס על תקנה 460(ב) לתקנות אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור לבית משפט זה (ראו למשל בע"ם 617/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (12.5.2011)).

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.