בע"מ 3217/01 מדינת ישראל נ. משה עין גל

1.פקיד השומה חקירות ירושלים והדרום, החל בחקירת חשדות בדבר ביצוע עבירות על פי פקודת מס הכנסה על ידי המשיב, משה עין-גל.

במסגרת החקירה נערכו בחודש ינואר 2000, חיפושים בביתו של המשיב, ובמשרדיה של חברת דיירקס מערכות רפואיות בע"מ, אשר נחשדה כחברה הנשלטת על ידי המשיב. כמו כן נערכו חיפושים בנכסים נוספים הרשומים על שמו של המשיב ו/או בחברה, ובמהלך החפושים נתפסו התפוסים בהם עוסק התיק הנוכחי. להשלמת התמונה אוסיף, כי גם משרד עורך דין גורנוצקי נדרש להציג מסמכים הקשורים לחקירה, אך שם מולאה הדרישה בחלקה בלבד, הואיל וביחס לחומר רב נוסף נטענה טענת חיסיון, וזו נדונה אך טרם הוכרעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

2.בחודש יולי 2000 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה להחזיק בתפוסים 180 ימים נוספים, ולבקשה זו ניתנה הסכמתו של בא-כוח המשיב, ובעקבות כך ניתן הצו המבוקש.

בקשה דומה הוגשה בחודש ינואר 2001, ולאחר שנתקבלה תגובת בא-כוח המשיב, החליט בית המשפט כי אם לא יוגש על ידי המבקש כתב אישום תוך 90 ימים מיום ההחלטה (19.2.01), יוחזרו התפוסים לידי המשיב.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי מאז שנתפסו אותם מוצגים בחודש ינואר 2000, חלף זמן שדי היה בו כדי שהמבקשת תגבש עמדתה אם יש מקום להגשתו של כתב אישום, ומשהדבר לא נעשה, הורה בית המשפט להחזיר את כל התפוסים למשיב, למעט אלה שלגביהם נטענה טענת החסיון. ביחס לאלה נקבע כי אם תידחה טענת החסיון, תוכל המבקשת להחזיק בהם 90 ימים ממועד ההחלטה, בנוסף לזכותה של המבקשת לעתור לבית המשפט להוסיף ולהחזיק בהם, אם הדבר יהיה דרוש לחקירה.

3.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לרשות ערר, מכח סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט1999-.

במהלך הדיון הסכים בא-כוח המשיב כי בכל הנוגע למסמכים שנתפסו אצל שולחו, משה עין גל, תוכל המבקשת להחזיק בהם בתקופה הנוספת שנקבעה על ידי בית משפט השלום (90 ימים מתאריך 19.2.01). הוא הוסיף והסכים כי תקופה זו אף תוארך מעט, ולנוכח המחלוקת שנפלה בין בעל הדין בסוגיה זו, אני מורה כי אותם מסמכים יוחזרו למשיב לא יאוחר מיום 29.6.2001.

במצב זה הצטמצמה הבקשה לרשות ערר על ההחלטה בעניין התפוסים האחרים, אלה שנתפסו אצל חברת דיירקס, ולא מצאתי מקום להיעתר לה, ולאו דווקא מהנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיב, משה עין גל, וחברת דיירקס, לא חד הם, וכזהו המצב גם אם יתברר שהמשיב הינו בעל עניין ואף בעל השליטה בחברה. לזו האחרונה יש מעמד עצמאי משלה, ועל כן היתה צריכה להיות מצורפת כמשיבה בכל ההליכים שהתקיימו בסוגיית התפוסים, עוד בתחילת הדרך בפני בית משפט השלום, בחודש יולי 2000. מכאן עולה, כי גם אם ניתנה באותו שלב הסכמתו של בא-כוח המשיב להתיר למבקשת להחזיק בכל התפוסים, לא היתה להסכמה זו נפקות בכל הנוגע לתפוסים שנלקחו מחברת דיירקס.

כך או כך, עמדתו של בא-כוח המשיב בקשר עם האבחנה שיש לעשות בין התפוסים שנתפסו אצל שולחו לתפוסים האחרים, הובהרה היטב בתגובה שהגיש לבית משפט השלום בחודש פברואר 2001, אך ענין זה לא זכה להתייחסותו של בית משפט השלום וכך נהג גם בית המשפט המחוזי.

העולה מכל האמור הוא, כי עתה יש רגליים לסברה שהחזקתם של התפוסים "האחרים" אינה מעוגנת בדין, ומכאן התוצאה הנוספת, שקבלת הבקשה הנוכחית וקיומו של הערר הם בבחינת הליכים שאין להם תכלית.

התוצאה היא איפוא, שלמעט אותה הסכמה המפורטת בסעיף 3 של החלטה זו, לה אני נותן תוקף של צו, הבקשה לרשות ערר, נדחית.