בע"מ 3233/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה הם אחים, ילדיהם היחידים של בני הזוג – המנוח שהלך לעולמו בשנת 1987 והמנוחה שהלכה לעולמה בשנת 2014. בשנת 1985 ערך המנוח צוואה (להלן: צוואת המנוח או הצוואה ), ובשנת 1998 ניתן לה צו קיום. בסעיף 6 לצוואה הורה המנוח, בדרך של "יורש אחר יורש" בהתאם לסעיף 42 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ), כי לאחר מות אשתו יועבר הרכוש שקיבלה ממנו לילדיו. סעיף 6(ג) מציין כי המקרקעין הרשומים כחלקה 283 גוש 10065 בחדרה (להלן: המגרש ) יועברו בחלקים שווים למבקש ולמשיבה. ביום 13.10.2010, העבירה המנוחה את הזכויות במגרש – שהיו בבעלותה בהתאם לצוואת המנוח – במתנה ללא תמורה למשיבה. המבקש הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בטענה שיש לבטל את עסקת המתנה שנעשתה בניגוד להגבלת זכות המנוחה במגרש, כפי שנקבע בצוואת המנוח.

2.

ביום 5.3.2018 דחה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת נ' גדיש ) את התביעה. נקבע כי הוראות הצוואה אינן מגבילות את היכולת להעביר את הזכויות המוקנות בה, כך שניתן להסיק כי המנוח ביקש לאפשר למנוחה חירות לנהוג ברכושה כרצונה – למעט בהורשה.

עוד נקבע כי המבקש לא הציג ראיות אודות כוונתו של המנוח בעת עריכת צוואתו, ולא הוכיח כי כוונתו הייתה לשמור על חלוקה שווה בין ילדיו. בית המשפט דחה את טענת המערער כי המנוחה פעל בחוסר תום לב, בין היתר משום שהוא הודה כי שלח ידו בכספיה בעבר; וכן נדחתה טענתו כי המנוחה הייתה בלתי כשירה וכי המשיבה השפיעה עליה באופן בלתי הוגן.

3.

המבקש ערער על פסק הדין. ביום 18.4.2019 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט ו צ' ויצמן ) את הערעור. בית המשפט קבע כי במקרה זה, לא ניתן ללמוד מלשון הצוואה או מנסיבות חיצוניות על כוונת המנוח להגביל את יכולת המנוחה לעשות שימוש מכל סוג במגרש, לרבות מכירה או הענקה כמתנה, כל עוד היתרה מהרכוש תעבור ליורשים הבאים. נקבע כי צוואת המנוח אינה כוללת "הוראה אחרת" כמובנה בסעיף 53 לחוק הירושה, המגבילה את זכות היורש הראשון, קרי המנוחה. בית המשפט ציין כי גם אם ישנה הנחה כי המנוח העדיף שהרכוש יגיע ל"יורש אחר יורש", אין מדובר בחובה משפטית. עוד דחה בית המשפט את טענת המבקש כי המנוחה נהגה בחוסר תום לב, שכן היא נטענה כלאחר יד ומשום שהודאת המבקש על שימוש בכספי המנוחה מסבירה את בחירת המנוחה לתת חלק מסוים מהרכוש במתנה למשיבה.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקש טוען כי המקרה מעורר סוגיה עקרונית בנוגע למעמדו של היורש השני למול חופש הפעולה של היורש הראשון, וכי יש להסיק הגבלות במשתמע גם כאשר הן אינן קבועות במפורש בצוואה. לטענתו, בפסק הדין בע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן פ"ד מו(4) 330 (1992) (להלן: עניין שחם ) הכיר בית המשפט בכך שניתן ללמוד על "הוראה אחרת" במובנה בסעיף 53 לחוק הירושה גם מרצון משתמע מתוך הצוואה, ולא רק בהוראה מפורשת. בענייננו, נטען, הצוואה נוקטת בלשון " כל הרכוש אשר קיבלה ממני" ( ההדגשה שלי – ע' פ'), שהיא הוראה המחמירה יותר אף מעניין שחם , שם הוספה התיבה "ושיהיה בידיה בעת פטירתה". המבקש טוען כי מלשון הצוואה עולה כי הכוונה היא לכל הרכוש שהוריש המנוח, וכי מדובר בהגבלה – למצער, משתמעת – על חופש הפעולה של המנוחה. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי שגה כשקבע שנדרשת הוראה מפורשת בצוואה, ואין די בהוראה משתמעת. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא עמד על כך שהמנוח החריג במפורש בסעיף 5 את הזכויות הכספיות שהוריש למנוחה, אשר עליהן לא הוטלו כל מגבלות. לעניין תום הלב, נטען כי המנוחה לא מימשה את הרכוש לצורך עצמי, אלא על מנת למנוע מהמבקש לרשת את הרכוש, דבר שעולה מעדותה של עורכת הדין שערכה את עסקת המתנה. לטענת המבקש, יש להכיר במגבלה על העברת רכוש, מקום שבו היורש הראשון פעל רק על מנת לשלול את זכויות היורש השני.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שבו עולה מהבקשה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (בע"ם 6896/17 פלונית נ' פלונית , פסקה 4 (26.9.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו. ההלכה בנושא זה ידועה – מקום שמדובר בצוואה על דרך של "יורש אחר יורש", הדין מכיר במגבלות שונות על חירותו של היורש הראשון, ובכלל זה "הוראה אחרת" העולה מן הצוואה (ראו: רע"א 3130/05 יורשי המנוחה א. ר. נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון המנוחה מ. ר. , פסקה 19 (14.9.2006); והשוו: בע"ם 9085/16 פלונית נ' פלוני , פסקה כד (2.3.2017)). בענייננו, הבקשה אינה מעוררת סוגיה עקרונית – על אף טענותיו של המבקש – אלא משיגה על יישום הדין בהתבסס על ממצאי עובדה על ידי הערכאות קמא. טענות ממין אלה אינן מצדיקות ככלל עילה להתערבות ב"גלגול שלישי" (בע"ם 6821/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (14.11.2014); בע"ם 181/12 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (5.4.2012)). אשר לטענותיו של המבקש בעניין תום הלב של המנוחה – אף אם אניח שמוצדק להגביל את היורש הראשון רק לפעולות שאינן חסרות תום לב כלפי היורש השני, הרי שבענייננו נקבע כממצא עובדתי שלא נפל דופי בפעולות המנוחה, ועל כן אין הצדקה ליתן רשות לערער גם בעניין זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.