בע"מ 3237/09 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 1476-02-08 (כבוד השופטים א' ש' שילה, מ' נד"ב וא' דודקביץ), מיום 13.3.2009, בו ביטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת ר' מקייס) מיום 31.12.2007,

לפיה נדחתה על הסף תובענה שהגישה המשיבה לבטל את פסק הדין שנתן ביום 13.3.2005 בו נקבע כי המבקשת היא ביתו של מר מ.פ. המנוח (להלן: המנוח ), והורה על החזרת הדיון לפניו כדי שידון בתובענה גופה.

1.

המבקשת שהתה בתחומי המדינה שלא כדין ואף הוצא נגדה צו הרחקה. המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת אבהות כנגד המנוח. המבקשת טענה כי האחרון חי עם שתי נשים, שהן אחיות והאחת מהן היא אמה (לה לא היה נשוי באופן חוקי), וכי האמהות, שלושת ילדי המנוח החוקיים והמבקשת חיו יחד, בטשקנט, במשק בית אחד במשך שנים ארוכות. המנוח הודה באבהותו והתנגד לביצוע בדיקת רקמות. בדיקת רקמות לילדים ולנשים לא נערכה. במהלך ניהול התביעה נפטר המנוח. בית המשפט לענייני משפחה קבע על יסוד העדויות שבפניו ותצהיר המנוח, וחרף סירובו לעבור בדיקת רקמות, כי המבקשת היא בתו.

2.

המשיבה הגישה תובענה לביטול פסק הדין. לטענת המשיבה, לאחר מתן פסק הדין התגלו במשרד הפנים הצהרות קודמות של אחיה הנטענים של המבקשת ושל המנוח שהוגשו במסגרת בקשות שונות לאישור כניסתה של המבקשת לארץ הסותרות מפורשות את הצהרותיהם בהליך נשוא הבקשה ולפיהן המבקשת הינה בת דודתם בלבד. לפיכך הגישה המשיבה תובענה לבטל את פסק הדין על יסוד עילת תרמית.

3.

בית המשפט לענייני משפחה סילק את תובענת המשיבה על הסף. בית המשפט קבע כי שורת המסמכים אותם ביקשה המשיבה להציג הם משנת 2001 ו- 2002 וכי למשיבה היתה גישה אליהם כל העת ולא היתה כל מניעה מלהביאם בפניו בהליך המקורי. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי סבר, בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה, כי היה מקום לדון בתובענה לגופה ולא לסלקה על הסף. בית המשפט קבע כי לא היתה מחלוקת שהמסמכים הסותרים את פסק הדין ואת טענות המבקשת שעמדו ביסודו, אכן מלמדים בבירור על סתירות העולות כדי תרמית. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי איזון האינטרסים מחייב בירור התובענה שהגישה המשיבה לגופה, בהתחשב בכך שאכן כך הם פני הדברים. לפיכך, ביטל את החלטת בית המשפט קמא והורה על החזרת הדיון לפניו כדי שידון בתובענה גופה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי סטה ללא כל נימוק ענייני מן ההלכה הפסוקה בדבר התנאים הנדרשים לשם התגברות על עקרון סופיות הדיון. לטענתה, אף המשיבה הודתה כי לא היתה כל מניעה אובייקטיבית להגשת המסמכים במהלך ניהול התביעה וכי המחדל מהגשתם נובע מטעות. לדעת המבקשת יש להכריע בשאלה האם מתיר הדין לפתוח מחדש בעילת תרמית דיון שהוכרע על ידי הערכאה המוסמכת בפסק דין חלוט, על יסוד מסמכים שלא הוגשו מחמת התרשלות בהליך, וכן בשאלה האם רשאי היה בית המשפט המחוזי לסטות מהדין הנוהג בשל איזון אינטרסים שלא היה מקום לעשותו. המבקשת טוענת כי למעשה אין כל סתירה באמור במסמכים שהתגלו שכן מאחר ואמה ואחות האם חיו חיי זוגיות עם המנוח, אחיה למחצה הם גם בני דודיה. למבקשת גם השגות על החלטות פרוצדוראליות של בית המשפט המחוזי, לרבות חיובה בהוצאות וכן צירופו של עיזבון המנוח כמשיב. כן משיגה היא על כך שפסק הדין אינו מנומק.

6.

המשיבה בתגובתה סבורה כי דין הבקשה להידחות. ראשית היא מציינת כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בתובענה לגופה, אלא החזיר את הדיון לערכאה דלמטה לשם דיון בתובענה לגופה. כמו כן סבורה המשיבה כי אין הבקשה מעוררת סוגייה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי עת בחר לדבוק בחקר האמת באופן שלא יותיר על כנה קביעת אבהות הנטענת על-ידי המדינה להיות שקרית, על כל ההשלכות הנובעות ממנה.

7.

דין הבקשה להידחות. אכן, תובענה לביטול פסק דין חלוט פועלת כנגד עקרונות יסוד משפטיים שעניינם סופיות הדיון ועיקרם תורת מעשה בית דין. ואולם, לבית משפט אזרחי נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים דיוניים של מעשה בית דין (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 213 (1999); נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 610-598, 636-625 (1991); ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נ"ז(3) 366, 371). לאחרונה נידונה סוגיית התנאים לביטול פסק דין בשל תרמית על-ידי בית משפט זה (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (לא פורסם, 25.2.10) (להלן: עניין טורג'מן )). מאחר שבמסגרת פסק דין זה נידונה סוגייה זו בפירוט והוכרעה אין אני סבורה כי יש מקום לדון בה פעם נוספת במסגרת בקשה זו. כמו כן, כפי שציינה המשיבה, יש להדגיש כי בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון בתובענה לגופה לבית המשפט קמא. לפיכך יוכל לדון בית המשפט קמא בעניין כשבפניו ההלכה שנקבעה על-ידי בית משפט זה.

8.

יש לציין כי בעניין טורג'מן אף נידון בהרחבה התנאי לצורך ביטול פסק הדין שעניינו בהצגת ראיה שלא ניתן היה בשקדנות סבירה להשיגה במהלך ההתדיינות הראשונה. בעניין זה קבעתי שם:

"אמנם אני סבורה כי תנאי זה ראוי הוא באופן עקרוני, אך לצד זאת, לטעמי, יש לפרשו באופן שיתיישב עם עקרונות הצדק. לפיכך, יש לנקוט לטעמי בפרשנות מקלה עם הטוען למרמה באשר למידת השקדנות הסבירה הנדרשת ממנו, ולשים דגש בעיקר על שני התנאים האחרים הנדרשים – אמינות לכאורית וחיוניות הראיה. כך למשל, יש לזכור כי העלאת טענת מרמה במהלך ההליך כנגד צד להליך או כנגד עד הינה האשמה חמורה שלא ניתן להעלות על יסוד חשד בלבד, אלא יש לעגנה בראיה לכאורית כלשהי...

עוד יש לצאת מנקודת הנחה כי בעל דין אינו מעלה על דעתו במקרה הרגיל כי מסמך שהוגש במשפט הוא מסמך מזויף, ולפיכך אין הוא פועל מידית לבחינת מהימנותו של המסמך. עם זאת, באופן עקרוני, ככל שמדובר במרמה הנוגעת לעניין שבידיעתו הספציפית של הצד הטוען למרמה הנטייה תהיה לקבוע שלא מתקיים התנאי של שקדנות סבירה, אך גם זאת בהתאם לנסיבות אותו מקרה. פרשנות מקלה כזו תאזן נכונה, לטעמי, בין העקרונות המתנגשים במקרים כגון אלו".

עוד יש לציין כי בעניין טורג'מן הכיר בית המשפט בחריג לתנאי השקדנות הסבירה שעניינו באינטרס ציבורי לביטול פסק הדין בשל מרמה וזאת למרות שלא חל תנאי השקדנות הסבירה. הדוגמאות שהובאו לשם כך מפסיקה קודמת בעניין עסקו בפסקי דין שהכריזו על עותרות כיהודיות, או שהכירו בגיור של עותרים.

9.

המסקנה היא, מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, כי תנאי השקדנות הסבירה צריך להיבחן לאורה של הפרשנות שנקבעה בעניין טורג'מן בהתחשב בעקרונות האמת והצדק. יתרה מכך, גם אם לא עמדה המשיבה בתנאי השקדנות הסבירה יתכן והיה מקום לביטול פסק הדין בשל תרמית לאור החריג שהוכר בפסק הדין. מכל מקום, סוגיות אלו תיבחנה כמובן על-ידי הערכאות דלמטה, ואין צורך להכריע בהן בשלב זה. אף ביתר טענותיה של המבקשת לא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

הבקשה, אם כן, נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ לטובת המשיבה.