בע"מ 3247/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 27.2.07 בתיק ע"מ 1236/03, בה קיבל בית המשפט את פרשנות המשיבה לפסק דינו של בית משפט זה מיום 16.1.06 בתיק בע"מ 8631/04.

ב.

הצדדים נישאו ביום 23.9.74. בשנת 2001 הגישה המשיבה תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה; הבקשה שלפנינו עוסקת רק באופן חלוקת הזכויות במגרש בעיר רעננה, ובבית המגורים הבנוי עליו. ביום 3.8.05 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המגרש והבית שניהם בבעלות בלעדית של המבקש. ביום 29.7.04 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה וקבע, כי המגרש אכן מצוי בבעלות בלעדית של המבקש, אך שהמבקשת היא בעלים במשותף בזכויות בבית המגורים. כלפי פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. במסגרת דיון שנערך ביום 16.1.06, הגיעו הצדדים להסכמה - שקיבלה תוקף של פסק דין - ולפיה "זכויות האישה לגבי הבית יוערכו על בסיס כספי, להבדיל מאשר על בסיס קנייני... לצורך הערכת זכויותיה הכספיות של האשה בבית, יוחזר העניין לבית המשפט המחוזי, כדי שיאמוד את ערכן של זכויות אלה".

ג.

התיק הושב לבית המשפט המחוזי, והצדדים נחלקו בפירוש פסק דינו של בית משפט זה. לטענת המשיבה ביטל בית משפט זה את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה בבעלותה הקניינית מחצית מהזכויות בבית המגורים, וקבע כי היא זכאית לשווי הכספי של מחצית הזכויות בית המגורים. מנגד המבקש, כי בית המשפט ביטל כליל את הקביעה לפיה למשיבה זכאות למחצית הזכויות או שויון - וקבע כי על המשיבה להוכיח את שיעור השקעותיה בנכס, ושהיא זכאית להשבתן . ביום 27.2.07 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבה - והורה על מינוי שמאי שיעריך את שווי של הבית. בית המשפט ציין כי זו היתה כוונתו המקורית בפסק הדין מיום 29.7.04, שכן מלכתחילה לא היה ניתן להורות על זכויות קניין בבית המגורים במנותק מהזכויות במגרש, ושכוונתו היתה ליישם את הלכת לידאי (ע"א 809/90 מרדכי חי לידאי נ' דבורה לידאי , פ"ד מו(1) 602). הוטעם כי פרשנות המבקש אינה מתיישבת עם לשון פסק הדין, ושבכל מקרה לאור שנות הנישואין הממושכות שאלת גובה ההשקעה בזמן הבנייה כלל אינה רלבנטית. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שבפנינו.

ד.

בבקשה נטען הן כי מבחינה משפטית אין המשיבה זכאית למחצית משווי המבנה, והן כי זו היתה כוונת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. המבקש מפנה לפרוטוקול הדיון בבית משפט זה, בו טוען בא כוח המשיבה כי "עלולה להיות בעיה לגבי כמה היא השקיעה . לנו אין מסמכים ויבוא הבעל בביהמ"ש המחוזי ויאמר שאביו הוא ששילם ויביא חשבונית" (עמ' 3; ההדגשה הוספה - א"ר). עוד נרשמה בפרוטוקול הודעת בא כוח המשיבה כי הוא הציע להסתפק בתשלום מחצית שווי המבנה - אך שבא כוח המבקש דחה את ההצעה. במקביל - כאמור - נטען כי לגופו של עניין אין מקום להעניק למשיבה מחצית מהזכויות במבנה, שנבנה ממשאביהם של הורי המבקש בלבד. המבקש תומך יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בו נקבע כי בניגוד לגירסת המשיבה, בבניית המבנה לא הושקעו משאבים משותפים. ולבסוף נטען כי אם הורי המשיב נתנו לו במתנה רק את הזכויות במגרש, שייכות הזכויות בבית המגורים כיום לארבעת יורשיהם, ולא לצדדים.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראש לכל, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר) - אין המקרה שלפנינו בא בכללם. השאלה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי עניינה פרשנות פסק דינו של בית משפט זה, שהופנתה אליה בפסק הדין. מדובר בפסק דין בהסכמה - בו כל שהועלה על הכתב הוא הסכמת הצדדים - ואין לו השלכה משפטית כללית. יתר על כן, רוב הבקשה עוסקת בעניינים עובדתיים בשאלת זכאות המשיבה לגופה - עניין שאין מקום לעסוק בו בגלגול ערעורי שלישי. אכן, בפרוטוקול הדיון בבית משפט זה התייחס בא כוח המשיבה לבעייתיות שבהוכחת ההשקעה הראשונית, אך קשה להסיק מכך מסקנות. הפרוטוקול מקוטע, נכתב בו כי הדברים נאמרו בתגובה להצעת בית משפט זה - אך לא נכתב ביחס לאיזו הצעה. לעומת אינדיקציה פרשנית זו העמיד בית המשפט קמא אינדיקציות פרשניות אחרות, חזקות יותר. ובהן בראש וראשונה לשון פסק הדין; נציין כי בעינינו זו ברורה, ומדברת ב"זכויות האשה לגבי הבית"; ההבחנה בין בסיס קנייני לכספי שיסודה המשפטי בהלכת לידאי באה לעשיית צדק במובן הזכויות הכספיות, ומאידך גיסא למנוע מעשית הימשכות הסכסוך, ולגרום לכך שחלק האשה (במקרה דנא) "ייקנה". בית המשפט קמא גם הכיר את הנסיבות העובדתיות והדין החל. אין איפוא מקום להתערב בהחלטתו.

ו.

לא אוכל, כאמור, להיעתר לבקשה.