בע"מ 3276-24 בע"מ 3276-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט נ' שילה), אשר ניתן ביום 18.3.2024 ברמ"ש 37114-03-24, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (השופט י' אליהו), אשר ניתן ביום 13.2.2024 בע"ר 28497-02-24. בגדרי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הרשמת ד' קליין), אשר ניתנה ביום 12.9.2021 בתיק 517269-04-21, ואשר בגדרה התקבלה טענת פרעתי שטען המשיב ביחס לחוב נטען שחב למבקשת ונסגר תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגינו. למען שלמות התמונה, יוער כי זה איננו ההליך הראשון שמתנהל בין בעלי הדין שלפניי ביחס לטענות המבקשת לחובות המשיב כלפיה וטענות אלו נידונו ונדחו במספר פסקי דין בערכאות הדיוניות, וכן בהחלטתי בבע"מ 5250/23 פלוני נ' פלוני (23.10.2023).

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

4.בהתאם, "רשות ערעור בתיקים כאלה תינתן במשורה שבמשורה, [...] בגדרי 'מהדורה מחמירה' של הלכת [...] חניון חיפה" (ראו: בר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב, פסקה ז' (10.5.2009)). פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה, כאשר הוא מיישם על עובדות אלה הלכות קיימות, ואינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.