בע"מ 3309/16 פלוני נ. עו"ד יעקב קצין כונס הנכסים

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' סובל , ת' בזק רפפורט , ד' מינץ )

מיום 25.5.2015 בעמ"ש 39728-01-14, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ש' אלבז ) מיום 8.8.12 בתמ"ש 7280-06-12, בה אושרה מכירת בית המגורים של המבקש ואשתו.

2.

במסגרת הליכי גירושין בין המבקש למשיבה 2, הגישה המשיבה 2 תביעה לפירוק שיתוף, במסגרתה מונה בשנת 2007 כונס נכסים למכירת בית המגורים של בני הזוג. בשנת 2009 הוחלף הכונס במשיב 1, בא כוחה של המשיבה 2 (להלן: הכונס ) . ביום 5.6.2012 הגיש הכונס בקשה לאישור הסכם מכר בינו לבין המשיבים 4-3 (להלן: הרוכשים ) . הבקשה שהוגשה נשאה את מספר הליך התביעה לפירוק שיתוף אולם מזכירות בית המשפט פתחה הליך נפרד לבירורה. בית משפט השלום הורה למערער להגיש תגובתו, אלא שההחלטה הועברה לעו"ד ורצברגר, אשר ייצג אותו בתביעה לפירוק שיתוף, וזאת ימים ספורים לאחר שאושרה בקשתו לשחרורו מייצוג המבקש במסגרתה. בקשה ראשונה למתן החלטה בבקשה לאישור הסכם המכר נדחתה בנימוק שלא צורף אישור מסירה, ובקשה שניה למתן החלטה בבקשה נתקבלה וביום 8.8.2012 אישר בית המשפט את הסכם המכר בין הכונס לרוכשים. ההחלטה הומצאה לעו"ד ורצברגר, ובמענה לה הגיש הוא בקשה לשחרור מהייצוג בה ציין שמזה מספר שבועות ניתק המבקש קשר עמו ומייצג את עצמו. בית המשפט הורה לעו"ד ורצברגר להודיע על מועד הקשר האחרון בינו לבין המבקש. הודעה כאמור לא הוגשה. בחלוף שנה נשלחה אל עו"ד ורצברגר החלטה נוספת הנוגעת לתשלום מס השבח בגין המכירה, ובמענה לה שלח עו"ד ורצברגר הודעה למזכירות כי אין הוא מייצג את המבקש וביקש להימנע מלשלוח אליו החלטות בעניינו.

3.

ביום 20.1.2014 הגיש המבקש לבית המשפט קמא ערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 8.8.2012 בדבר אישור הסכם המכר. בבקשה טען, כי דבר מכירת הבית נודע לו לראשונה בחודש מרץ 2013 במסגרת דיון בתביעתו נגד המשיבה 2 לאיזון משאבים, וכי ניסה לאתר את ההחלטה המאשרת את הסכם המכר בתיק תביעת פירוק השיתוף אך לא מצא החלטה כזו. רק בסוף שנת 2013 התברר לו כי ההסכם אושר במסגרת הליך נפרד, ורק במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור על החלטה במסגרת תביעת איזון המשאבים קיבל את העתק ההחלטה המאשרת את הסכם המכר ולכן הגיש את הערעור במועד שהגיש.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ברוב דעות. השופטים ת' בזק-רפפורט ו ד' מינץ קבעו, כי דין הערעור להידחות בשל שיהוי בהתנהלות המבקש. אף בהנחה שהבקשה לאשר את המכירה והחלטת בית המשפט בדבר אישורה לא הומצאו כדין למבקש, הרי אף לשיטתו נודע לו על קיומה של ההחלטה לכל המאוחר ביום 5.3.2013, וביום 17.3.2013 אף ניתנה החלטה נוספת בה ציין בית המשפט כי הנכס נמכר ו"אין כל אפשרות להחזיר את הגלגל". בנסיבות אלה, ועל אף שככלל מתחיל מנין הימים ממועד ההמצאה, נודעת משמעות לכך שהמבקש היה מודע להחלטה. אין די בכך שחיפש את ההחלטה בתיק תביעת פירוק השיתוף ולא מצא. משנמסר לו ברורות כי המכר הושלם, היה עליו לנקוט דרכים חלופיות ונמרצות לאיתור ההחלטה על מנת לערער עליה, וכן ליידע את הקונים בדבר התנגדותו למכר, וזאת בפניה מתאימה לבית המשפט ואל הכונס. כך היה מצופה לעשות במיוחד בשים לב לכך שמדובר בעסקת מכר בית מגורים עליה מסתמכים צדדי ג' תמי לב וזאת עוד מיום 8.8.2012. בנסיבות אלה, לא היה מקום להשתהוּת המערער משך כעשרה חודשים נוספים למן המועד בו נודע לו על החלטת אישור המכר ועד לאיתור ההחלטה והגשת הערעור עליה.

השופט מ' סובל סבר, בדעת מיעוט, כי דין הערעור להתקבל. בחוות דעתו התייחס לפגיעה בזכות הטיעון של המבקש, בכך שהמכר אושר בלא תגובתו, תוך קבלת בקשה למתן החלטה אליה לא צורף אישור מסירה, וזאת על אף החלטת בית המשפט בדבר העדרו של אישור מסירה כאמור, תוך שהבקשות וההחלטות נשלחות לבא כוחו סמוך לאחר ששוחרר מייצוגו בהחלטת בית המשפט. השו' סובל סבר, כי אין מקום לראות בידיעה משום המצאה בנסיבות הענין, משום שהבקשה לאישור המכר, השייכת לתביעת פירוק השיתוף, נפתחה כהליך חדש אליו לא היה המבקש מודע. אשר לרוכשים סבר, כי אין טענת ההסתמכות יכולה להישמע מפיהם כיוון שבהסכם המכר צוין כי ההסכם יחייב רק אם יאושר על-ידי בית המשפט בהחלטה חלוטה, וקבלת טענות המבקש משמען שהחלטת בית המשפט טרם הפכה לחלוטה.

5.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש טוען, כי היה על בית המשפט לקבל את ערעורו על יסוד הנימוקים שפורטו בפסק דינו של השופט סובל . לטענתו, לא ניתנה לו הזדמנות להגיב לבקשה לאישור הסכם המכר, אשר הוגשה בהליך נפרד שלא היה מודע לו, ובכך ניתן נגדו פסק דין בלא שידע על כך. אשר לקביעה כי השתהה בהגשת הערעור טוען הוא, כי מרגע שנודע לו שניתנה החלטה בענין מכר הדירה פעל ושקד לאתרה, ולא ניתן לצפות כי אדם מן היישוב יצליח לאתר החלטה שניתנה בעניינו, בחלוף חצי שנה מאז שניתנה, מבלי שהוא יודע את מספר ההליך במסגרתו התקבלה. לטענתו, המשיבים ידעו כי הוא מתנגד למכר וכי אין בידו עותק ההחלטה. הכונס יכול היה להמציא לו כהלכה את ההחלטה. בנסיבות אלה אין להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, שכן מדובר בידיעה ערטילאית על החלטה שניתנה במסגרת מספר הליך חדש שהמבקש לא היה מודע לו.

6.

לאחר הגשת הבקשה, הגיש המבקש בקשות להגשת ראיות ומסמכים, זאת שלא באמצעות בא כוחו המייצגו בבקשה, ותוך איום בשביתת רעב עד לקבלתן. החלטתי שלהלן ניתנת לאחר שעיינתי בבקשות אלה ובמצורף להן.

7.

לאחר שעיינתי במכלול, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, וזאת בלא צורך בתגובת המשיבים.

כידוע, על בקשות רשות לערער "בגלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128-126 (1982)). עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה. טענות המבקש נטועות כולן בניתוח נסיבות המקרה הקונקרטי, בגדרי המחלוקת הפרטנית בין הצדדים.

מעבר לדרוש אעיר, כי המבקש לא הגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, שהיא המסגרת המתאימה לבחינת טענות הנוגעות למתן החלטה נגד צד בלא שההליך הומצא לו, אלא בחר להגיש ערעור על ההחלטה, במסגרתו עליו לשכנע בדבר אי נכונות החלטת אישור המכר לגופה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי בעמ' 744 (מהדורה שביעית, 1995)). אשר למועד הגשת הערעור, הרי טענת המבקש לפיה לא ניתן היה לצפות כי יאתר את ההחלטה בנסיבות הענין אינה משכנעת, שכן לא נתמכה בפירוט נקיטת צעדים מתבקשים דוגמת פניה לכונס, למשיבים 4-3 או למזכירות בית המשפט לקבל את ההחלטה, ונקיטת הליך מתאים לביטול המכר בהקדם האפשרי ולא עשרה חודשים לאחר מכן, כאשר ברור וידוע לו שלביטול המכר נודעת משמעות לענין זכויות צדדי ג' שרכשו את הדירה וככל שחולף הזמן גדלה הסתמכותם על ההחלטה. מובן, כי אין בהותרת המכר על כנו כדי למנוע מן המבקש להעלות טענותיו בענין התנהלות הגורמים המעורבים במסגרת המתאימה, וזאת כמובן מבלי להביע עמדה לגופם של דברים.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.