בע"מ 335-24 בע"מ 335-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.12.2023 (עמ"ש 43926-04-23, סגן הנשיא ש' שוחט, השופטת ע' רביד והשופט נ' שילה). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 21.3.2023 (תמ"ש 9683-11-17, השופטת א' ארבל-אסל). לצדה של הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.מקורה של הבקשה בסכסוך שהתגלע בין הצדדים, שהם אחים, המחזיקים במשותף בבעלות בחברה המפעילה משתלה (להלן: החברה) ובמקרקעין שעל מחציתם פועלת המשתלה (להלן: המקרקעין).

3.מבלי לפרט יצוין כי ביום 25.8.2014 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן למתן פסק דין הצהרתי שיכלול הוראות שונות בעניין החברה (תמ"ש 36117-08-14). ביום 19.10.2014 ניתן במסגרת הליך זה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים אשר קבעה, בין השאר, מתווה להתחשבנות שתיערך ביניהם ולהפרדת הבעלות בחברה (השופטת נ' רוסמן-גליס) (להלן: פסק הדין הראשון). בהתאם לכך, ביום 23.12.2016 הגיש רו"ח פרישקולניק, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת אשר כללה סיכום של ההתחשבנות בין הצדדים והערכת שווי של החברה (להלן בהתאמה: המומחה ו-חוות הדעת). כבר בשלב זה יצוין כי למרות האמור פירוק הבעלות בחברה לא הושלם עד היום.

4.ביום 5.11.2017 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו תביעה נוספת, שבה עתר להורות למשיב למלא אחר האמור בחוות הדעת ביחס להתחשבנות בין הצדדים, בהתאם לאמור בפסק הדין הראשון. הליך זה הוא העומד ביסודה של הבקשה הנוכחית. המשיב מצידו טען כי לא ניתן ליישם את הוראותיה של חוות הדעת במישור ההתחשבנות, שכן בשלב זה, שבו טרם הופרדה הבעלות בחברה, מדובר בחוות דעת חלקית בלבד. על כן, ולצורך השלמתו של הליך הפרדת הבעלות, ביום 15.3.2017 הורה בית המשפט לענייני משפחה לצדדים לערוך הליך התמחרות על בסיס חוות הדעת. ההליך התמשך בשל טענות הדדיות שונות שהעלו הצדדים. בתמצית יצוין כי עיקרן של טענות אלו נגע לשאלה אם למבקש הייתה גישה לכל המסמכים הרלוונטיים לצורך קיום ההתמחרות. בהקשר זה יוער כי ביום 12.9.2019 הודיע המבקש כי די לו במסמכים שהועברו אליו. נוכח האמור, ביום 3.12.2019 הורה בית המשפט לענייני משפחה למומחה להגיש חוות דעת מעודכנת, וזו הועברה לצדדים ביום 28.10.2020 (להלן: חוות הדעת המעודכנת). בהמשך לכך, הצדדים העבירו למומחה שאלות הבהרה ובמסגרת דיון שהתקיים ביום 25.11.2021 הוא אף נחקר על ידם.

5.להשלמת התמונה יצוין כי במהלך דיון שהתקיים ביום 9.5.2022, במסגרת הליך אחר שהגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת לפיה ההתמחרות הסופית ביניהם תבוצע בתוך 30 ימים, על בסיס חוות הדעת המעודכנת. עוד הוסכם כי ימונה שמאי שיציע תכנית לחלוקת המקרקעין בעין, אך ככל שלא ניתן יהיה לבצע חלוקה שוויונית, הצד שיזכה בהתמחרות ישלם למשנהו דמי שימוש ראויים. אף להסכמות אלה ניתן תוקף של פסק דין (ה"ט 50905-04-22, השופט י' שקד) (להלן: פסק הדין השני).

6.ביום 1.8.2022 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של החלטה למסקנות שנכללו בחוות הדעת המעודכנת והורה לצדדים לסיים את הליך ההיפרדות בתוך 30 ימים. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי חלפו כשמונה שנים מאז ניתן פסק הדין הראשון שעיגן את הסכמת הצדדים להפרדת הבעלות בחברה, אך הצדדים טרם הפרידו את הבעלות בה "כשהם אינם חדלים מלהטיח טענות האחד כלפי משנהו ולהאשים את הצד שכנגד בסיכול הפרדת הבעלות". בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי "במקום ליישם את פסקי הדין כלשונם ולהפריד את הבעלות בחברה, הצדדים מדשדשים במקום" וכי הוא "לא ייתן יד להמשך גרירת הרגליים". עוד נקבע בהחלטה זו כי אם הליך ההיפרדות לא יושלם כנדרש, ימונה כונס נכסים, לצורך מכירת החברה לצדדים שלישיים.

7.ביום 22.11.2022 הגיש המומחה הודעת עדכון מטעמו ובה ציין, בין השאר, כי הוסכם בין הצדדים שלצורך גיבוש הצעה בהליך ההתמחרות, המבקש יקבל לידיו את כל חומרי הנהלת החשבונות, הדו"חות הכספיים והגישה לחשבונות הבנק של החברה. המומחה הוסיף וציין כי הוא דחה בקשה נוספת של המבקש למסמכים נוספים מעבר לאמור. עוד צוין בהודעה כי שמאי חיצוני קבע את גובה דמי השימוש הראויים שישולמו לצד הזוכה בהליך ההתמחרות בעבור המקרקעין שעליהם פועלת המשתלה. לבסוף, צוין בהודעה כי במועד שנקבע לקיום ההתמחרות הגיש המשיב הצעה במעטפה. לעומת זאת, המבקש לא הגיש הצעה מטעמו. משנשאל על כך, בא כוחו של המבקש מסר כי האחרון מסרב לבצע את ההתמחרות.

8.ביום 23.11.2022 הגיש המשיב בקשה להורות למומחה על פתיחת המעטפה ולהכריז עליו כזוכה בהתמחרות. מנגד, בתשובתו מיום 13.12.2022, טען המבקש כי אין לאשר את ההתמחרות. המבקש העלה טענות שונות בעניין זה. בין היתר, המבקש גרס כי לא היה ניתן להשלים את הליך ההתמחרות באופן הוגן, משום שלא הועברו לו מסמכים שונים שהיו דרושים לו, וכך בהתאם להחלטה מיום 1.8.2022, היה מקום לפעול למינוי כונס נכסים. המבקש הוסיף וטען כי היה על המומחה להביא בפני בית המשפט את עמדות הצדדים בעניין זה בטרם הושלם ההליך. עוד טען המבקש כי על פי הסכמות הצדדים, עובר להליך ההתמחרות היה עליהם להמתין לחלוקה בעין של המקרקעין – שנקבעה כברירת המחדל, וכי אין להסתפק בהסדר המבוסס על תשלום דמי שימוש ראויים.

9.בפסק דינו הנזכר לעיל דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענותיו של המבקש והכריז על המשיב כזוכה בהליך ההתמחרות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש בקיא בפעילות החברה וכי עמדו בפניו כל המסמכים הרלוונטיים לצורך הגשת הצעה בהליך ההתמחרות. כן נקבע כי ככל שהמבקש סבר שאין בידיו את המסמכים הנדרשים היה עליו לפנות בעניין זה לבית המשפט. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי הליך ההתמחרות אינו תלוי בחלוקת המקרקעין, וכי לפי הסכמת הצדדים אם לא תתאפשר חלוקה שלהם בעין הצד הזוכה בהתמחרות ישלם לצד השני דמי שימוש ראויים. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש הוא זה שעיכב את יישום ההסכמות ביחס להפרדת הזכויות במקרקעין.

10.ביום 24.4.2023 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם על מספר החלטות פרוצדורליות נלוות (מהימים 22.2.2023, 26.2.2023 ו-27.2.2023). המבקש טען, בעיקרו של דבר, כי הצדדים לא היו בשלים לביצוע ההתמחרות במועד שבו קוימה, וכי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן ללא דיון ומבלי שניתנה לו הזדמנות לחקור את המומחה ביחס להודעתו, כך שנפגעו זכויותיו הדיוניות. בתשובתו מיום 9.7.2023 טען המשיב כי יש להותיר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה על כנו. המשיב טען, בעיקרו של דבר, כי הפרדת הבעלות בחברה הפכה הכרחית בשלב זה, בין היתר כדי למנוע אלימות בין הצדדים. עוד טען המשיב כי עמדו בפני המבקש כל המסמכים הרלוונטיים וכי ממילא ככל שהוא סבר שהחלטתו של המומחה לדחות את בקשתו למסמכים נוספים שגויה, היה עליו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בסמוך למועד זה.

11.להשלמת התמונה יצוין כי לצד הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט לענייני משפחה עד להכרעה בערעור, וזו התקבלה באופן חלקי ביום 25.4.2023.

12.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי נוכח התדרדרות היחסים בין הצדדים, אכן יש לפעול לסיום השותפות העסקית ביניהם בהקדם האפשרי. לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל כל פגם בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר בקיאותו של המבקש בפעילות החברה והיקף המסמכים שעמדו בפניו. בית המשפט המחוזי סבר כי הימנעותו של המבקש מלפנות לבית המשפט לענייני משפחה בנוגע להחלטותיו של המומחה ביחס למסמכים, מעידה כי הוא ויתר על דרישתו בעניין זה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא הייתה מניעה לקיים את הליך ההתמחרות במועד שבו הוא קוים. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש לפגיעה בזכויותיו הדיוניות, וקבע כי ניתנה לצדדים אפשרות מלאה להשמיע את טענותיהם בטרם ניתן פסק הדין.

13.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו, כפי שאלה נדונו בפני הערכאות הקודמות, ומדגיש כי יש להסדיר את הסוגיות הנוגעות למקרקעין לפני ביצוע ההתמחרות. עוד טוען המבקש כי השלכותיו של פסק הדין עליו קשות מאוד, הן משום שהמשתלה היא "מפעל חייו" והן מאחר שפעילות החברה תוך שימוש במקרקעין הפרטיים שלו (גם כנגד תשלום דמי שימוש) פוגעת בזכויותיו הקנייניות.

14.אף בהליך שבפני, לצד בקשת רשות הערעור המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 10.1.2024 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו יעוכב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

15.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדר דין), התשפ"א-2020. בנסיבות העניין לא התרשמתי כי הבקשה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"ם 2638/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 14 (8.8.2023); בע"ם 8786/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (27.12.2023)). הבקשה דנן מכוונת בעיקרה כנגד ממצאים שבעובדה ולא התרשמתי שהיא מעוררת לדיון שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. אף לא השתכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין. לאמיתו של דבר, ניתן אף להתרשם שהתמשכותה של ההתדיינות בין הצדדים היא שעלולה להוביל לעיוות דין. על כן, טוב יעשו הצדדים, שהם כאמור אחים, אם ישכילו לסיים את המחלוקות העומדות ביניהם.

16.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. הצו הארעי עליו הוריתי – מבוטל. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.