בע"מ 3364/22 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 10.4.2022 (עמ"ש 35403-10-21, סגן הנשיאה א' קולה , השופט ד' צרפתי והשופטת ר' גלפז-מוקדי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 16.8.2021 (תמ"ש 6341-05-17, השופטת ר' גורביץ ).

2.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך שנסב על זכויות בחנות בעיר נצרת (להלן: החנות ).

בתמצית יצוין כי המבקשת והמשיב 9 הם בני זוג לשעבר (להלן ביחד: בני הזוג ) אשר היו הבעלים הרשומים של מקרקעין, שעליהם ניצב בניין, ובו בין השאר החנות. בני הזוג קיבלו את הזכויות במקרקעין במתנה מאמו של המשיב 9, שהלכה בינתיים לעולמה (להלן: האם ), לפני כעשרים שנה. יצוין כבר עתה כי המשיבים 8-1 (להלן: המשיבים ) הם ילדיו של אחיו המנוח של המשיב 9, בנה הנוסף של האם (להלן: המנוח ).

3.

מבלי להידרש לפירוט מלוא ההליכים בעניינה של החנות, די לציין כי ביום 4.5.2017 הגישו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד בני הזוג, שניהלו אז הליכי גירושין וחלוקת רכוש, ובה עתרו להצהיר על זכויותיהם בחנות. המשיבים טענו כי עוד בשנת 1996 הסכימו בעל פה המנוח והמשיב 9, שני האחים, על כך שהחנות תהיה בבעלותו של המנוח (לצד חנות אחרת בבניין שתהיה בבעלותו של המשיב 9). זאת, כך נטען, בהסכמתה של האם – שהזכויות במקרקעין היו רשומות אז על שמה. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 9 תמך בגרסתם של המשיבים, בעוד המבקשת עמדה על כך שהיא בעלת מחצית הזכויות בחנות.

4.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה, בקבעו כי גרסתם של המשיבים מהימנה וכי גרסתה של המבקשת אינה אמת. על אף נקודת המוצא לפיה מרשם המקרקעין משקף נכונה את מצב הדברים, בית המשפט לענייני משפחה עמד בהרחבה על התשתית הראייתית שהציגו המשיבים וקבע כי עלה בידם לעמוד בנטל הכבד הנדרש לסתירת האמור במרשם. בהקשר זה ציין בית המשפט לענייני משפחה כי אף שביסוד טענת המשיבים ניצב הסכם בעל פה, בנסיבות העניין עקרון תום הלב וזעקת ההגינות הצדיקו לסטות מדרישת הכתב המעוגנת בסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ). זאת, בין היתר, בשים לב לכך שמדובר בהסכמה בין בני משפחה, שהיא מטבעה פחות פורמלית.

5.

המבקשת הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת העלתה טענות שונות ביחס לתוקפו של ההסכם שעליו הסתמכו המשיבים, ובכלל זה ביחס לקביעה כי יש להכיר בו תוך סטייה מדרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין. עוד נטען כי במועד כריתת ההסכם בעל-פה לא היו המנוח או המשיב 9 הבעלים של המקרקעין או של חלק מהם.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי הוכח "ברמה הדרושה ואף מעבר לכך" שהצדדים המעורבים הסכימו והכירו בזכויותיו של המנוח בחנות, כך שהרישום אינו משקף נכונה את מצב הזכויות במקרקעין. עוד נקבע כי לא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי בנסיבות העניין היותם של הצדדים להסכמות בני משפחה ועקרון תום הלב הצדיקו את הגמשתה של דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין.

7.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה נטען, בין השאר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מבוסס וניתן מבלי להתייחס לכלל טענותיה של המבקשת והשאלות המשפטיות שהתעוררו מהן. עוד נטען כי נגרם למבקשת עיוות דין ממשי, וכי בקשת רשות הערעור מעוררת שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים, ובהן כאלה שנוגעות למהותה של "זעקת ההגינות" וליישומה במקרה דנן.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על בנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"ם 5453/20 פלונית נ' פלונית , פסקה 12 (26.12.2021); בע"ם 1086/22 פלוני נ' פלוני , פסקה 14 (14.3.2022)). על אף ניסיונה של המבקשת לשוות כסות עקרונית לבקשתה, מצאתי כי זו נסבה על עניינם הקונקרטי של הצדדים ונטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות . כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין. טענותיה של המבקשת נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו בפסקי דין מנומקים. חרף הטענות שהועלו בבקשה דנן, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהכרעותיהן המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.