בע"מ 3376/22פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.3.2022 (עמ"ש 25251-12-21, השופטת הבכירה מ' ברנט , השופט צ' ויצמן והשופטת העמיתה ז' בוסתן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 24.10.2021 (תמ"ש 63874-12-18, השופטת ח' שירה ).

2.

מקורו של ההליך שבפני בסכסוך בין המבקש לבין חלק מאחיו ואחיותיו בנוגע לדירה (להלן: הדירה ) הרשומה על שמה של אמם שהלכה לעולמה בשנת 2016 (להלן: האם ). ביום 9.6.2018 הורה בית המשפט לענייני משפחה כי עיזבונה של האם יחולק באופן שווה בין שמונת ילדיה – הם הצדדים להליך דנן (ת"ע 15102-05-17, השופטת שירה ).

3.

ביום 27.12.2018 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שבה עתר לכך שיוכרז כי, בניגוד לצו הירושה שניתן, הוא זכאי להירשם כבעלים היחיד של הדירה. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי הוא סייע לאם במימון רכישתה של הדירה – שהייתה בעבר דירת עמידר – וכי על רקע זה היה מוסכם בינו לבין יתר בני משפחתו כי הוא יקבל את הבעלות בה. בהקשר זה, אף טען המבקש כי הוא נטל הלוואות כדי לממן את רכישת הדירה וכי אלמלא עשה כן הייתה הדירה חוזרת לידי חברת עמידר לאחר פטירת האם. מנגד, ארבעה מאחיו של המבקש, המשיבים 4-1, טענו כי אין מקום להחריג את הדירה מעיזבון האם, בהדגישם כי לא הוצג כל הסכם כתוב או ראיה אחרת להסכמה שניתנה לכך. להשלמת התמונה, יצוין כי יתר אחיו של המבקש, המשיבים 7-5, הבהירו כי אינם מתנגדים שחלקם בדירה יועבר לידיו.

4.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה הכבד הנדרש כדי להוכיח כי יש להחריג מעיזבונה של האם את הדירה שהייתה רשומה על שמה. בהקשר זה, בית המשפט לענייני משפחה קבע שהמבקש הוכיח כי שילם סכום מסוים בגין רכישת הדירה, אך כי לא עלה בידו להראות ששילם את מלוא סכום הרכישה. יתרה מכך, נקבע שאף שהמבקש אכן סבר שהאם תעביר לו את הדירה, הרי שלמעשה היא לא עשתה כן במסמך או בצוואה. כמו כן, נקבע כי לא הוכחה במידה הנדרשת אף הטענה כי כלל אחיו של המבקש ידעו על הסדר זה והסכימו לו. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי התנהלותם של חלק מהאחים – ובפרט של המשיב 1 שהוא עורך-דין במקצועו – מעוררת מידה של אי-נוחות (בין השאר, משום שהאחרון יעץ למבקש בשלב מסוים להבטיח את זכויותיו באמצעות חתימה על מסמכים מתאימים, וכעת מנהל מאבק משפטי נגדו בעניין).

5.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בתמצית, בית המשפט המחוזי קבע כי אומנם יש במכלול הראיות שהוצגו בתיק כדי לתמוך במסקנה לפיה המבקש שילם את הסכום שנדרש על-ידי עמידר תמורת הדירה במלואו – כ-230,000 שקלים. עם זאת, נקבע עוד כי אין במסקנה זו כשלעצמה כדי להקנות לו זכות קניינית בדירה, וכי נדרשת הוכחה ברורה להסכמת האם לכך שהזכויות בדירה אינן שייכות לה או לחילופין להסכמת כלל אחיו של המבקש לוויתור על זכויותיהם בה. בהמשך לכך, נקבע כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה כאמור ועל כן אין מנוס מדחיית ערעורו.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין השאר, המבקש שב וטוען כי הוא זכאי להירשם לבדו כבעליה של הדירה נוכח השקעתו הכספית ברכישתה ובשים לב להסכמתם של אחיו לוותר על זכויותיהם בה. כמו כן, המבקש מדגיש את נסיבות חייו הקשות, אשר לרקען נטען כי לא הגיוני לייחס לו את הכוונה לשאת בתשלומים מבלי לקבל זכויות בדירה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"ם 5453/20 פלונית נ' פלונית , פסקה 12 (26.12.2021); בע"ם 1086/22 פלוני נ' פלוני , פסקה 14 (14.3.2022); בע"ם 3364/22 פלונית נ' פלונית , פסקה 8 (8.6.2022)). הבקשה נסבה על עניינם הקונקרטי של הצדדים ונטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות. הדברים אמורים גם בשים לב לכך ששלל טענותיו של המבקש נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו בעיקרן בפסקי דין מנומקים. בנסיבות העניין, ניתן אומנם להבין ללבו של המבקש, אך אין לומר שנגרם לו עיוות דין, מאחר שלא עלה בידו להוכיח כנדרש את טענותיו.

8.

חרף הקשיים שתוארו, נותר לקוות כי הצדדים להליך, כולם אחים ואחיות, יצליחו בסופו של דבר לסיים את הסכסוך ביניהם. חשוב להטעים כי אין בדחיית הבקשה כדי לגרוע מקביעותיהן של הערכאות הקודמות באשר לכך שחלק מהאחים הביעו תמיכה בגרסתו של המבקש, ובכלל זה נכונותם לוותר על זכויותיהם לטובתו.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב ברקע הבין-האישי של הסכסוך, אין צו להוצאות.