בע"מ 3398/12 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 25.3.11 בתיק ע"א 1613-04-11,

בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט שילה) מיום 15.2.11 בתיק 16460-03-10, ומונה אפוטרופוס מטעם בית המשפט על רכושה של המבקשת 1, עקב טענה להשפעה בלתי הוגנת.

רקע עובדתי והליכים קודמים

ב.

נידרש בקצרה לעובדות הצריכות לענייננו. המבקשת היא אלמנה כבת 77 עד מאה ועשרים ולה שלושה ילדים: בתה (המבקשת 2) ובן ובת נוספים (המשיבים 2-1). במשך שנים רבות התגוררה המבקשת עם בעלה בביתם בהרצליה. בשנת 2008 נפטר בעלה של המבקשת עליו השלום, והיא נשארה בגפה להתגורר בביתם המשותף בעזרת מטפלת צמודה אשר דאגה לכל צרכיה. במשך שנתיים, המשיכה המבקשת להתגורר בבית זה ולנהל חיי חברה וקשרים תקינים עם כל ילדיה. בשנת 2010, עברה המבקשת להתגורר בביתה של המבקשת 2.

ג.

משלב זה ובאופן הדרגתי, ככל הנראה, נותקו הקשרים בין המבקשת למשיבים 2-1 ושאר בני משפחתה. חיי החברה שניהלה השתנו באופן משמעותי, המטפלת הצמודה פוטרה והמבקשת התרחקה לחלוטין מכל סביבתה הקודמת. להשלמת התמונה יצוין, כי המבקשת סבלה בעבר (1996) מדיכאון ואושפזה אשפוז פסיכיאטרי במשך שלושה חודשים, לאחר מות בעלה. במסגרת האשפוז נזקקה המבקשת להשגחה צמודה, ומכאן התקבלה ההחלטה הראשונית בדבר שכירת שירותיה של המטפלת.

הבקשה למינוי אפוטרופוס

ד.

בעקבות האירועים הנזכרים משנת 2010, עתרו המשיבים 2-1 למנות אפוטרופוס לרכושה של המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בטענה, כי המבקשת אינה מסוגלת לנהל את ענייניה (לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). לבית המשפט לענייני משפחה הוגשו שתי חוות דעת מומחים מטעמו, אשר בחנו את כושרה הקוגניטיבי של המבקשת. המומחה הראשון קבע: "לא מצאתי כל רמזים להפרעה פסיכיאטרית היכולה להעיד על כושרה הקוגניטיבי. כושרה הקוגניטיבי תקין ומתאים לגילה. המבקשת איננה זקוקה כעת לאפוטרופוס לגופה או לרכושה". חוות הדעת השניה חזרה אף היא על עיקרי המסקנות וקבעה, כי "אין כל עילה נפשית קוגניטיבית למנות עליה [המבקשת – א"ר] אפוטרופוס". בית המשפט לענייני משפחה ניסה לבקשת הצדדים, במסגרת הליכים שונים, לגשר על פני הקרעים שנוצרו במשפחה; אולם ללא הועיל.

ה.

בית המשפט לענייני משפחה בחן את העילות למינוי אפוטרופוס וציין, כי "גם אם אדם פועל באופן שהוא מושפע מאוד מאחרים, כל עוד לא נגרעה כשרותו הרפואית, הוא זכאי לפעול ככל שיעלה על רוחו... מצער מאוד כי כנראה, קיימת השפעה שאינה ברוכה בלשון המעטה על

המבקשת , ואולם לא ניתן לכוף אותה לחדש קשר או להתנהג באופן זה או אחר כלפי ילדיה כל עוד מומחים קבעו כי היא כשירה ומבינה את משמעות החלטותיה" (עמ' 31). עוד נקבע, כי אף אם קיימת השפעה בלתי הוגנת על המבקשת, אין הדבר מקים עילה למינוי אפוטרופוס. על רקע דברים אלה, דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה למינוי אפוטרופוס. יצוין, כי גם חוות דעת נוספת מטעם שירותי הרווחה (18.5.10) שללה את הצורך באותה עת במינוי אפוטרופוס.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו טענו המשיבים, כי מדובר במקרה קיצוני של השתלטות המבקשת 2 על "נפשה, מוחה וכספה" של המבקשת. עוד נטען, כי הראיות הקיימות בתיק מעידות באופן חד משמעי על קיומה של השפעה בלתי הוגנת, קיצונית וחריגה; השפעה זו מונעת מן המבקשת - כך נטען -להביע רצון חופשי ולדאוג לענייניה. לשיטתם, במקרה זה קיימת עילה משפטית למינוי אפוטרופוס ואין צורך להוכיח היעדר כשירות קוגניטיבית. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי הוזמן תסקיר סעד מאת המחלקה לשירותים חברתיים ובו התבקשה פקידת הסעד לתאר את אורח חייה של המבקשת, תפקודה ומצבה; התסקיר נסמך על פגישות עם כל בני המשפחה, מסמכים שהוגשו מטעם בא כוח היועץ המשפטי לממשלה (אשר נכלל כמשיב בערעור מכוח הוראות החוק) ומסמכים שהוגשו מטעם בעלה (בנפרד) של המבקשת 2 (על כך ארחיב להלן). בין היתר נקבע בתסקיר, כי:

"רצונותיה ותחושותיה של המבקשת ויחסה אל קרובים מבוטאים דרך יחסה של המבקשת

2 כלפיהם... ומלווים את הסבריה מדוע אינה נמצאת בקשר עם אנשים... נמנע כל קשר עם משפחתה, מכריה וחבריה. נמנע ממנה טיפול רפואי ההולם את גילה, היא אינה מתרועעת בחוגים חברתיים [ בעיר מגוריה ] או מחוץ לה, אינה ישנה בחדר ובמיטה ההולמים את גילה ומצבה. תנאים אלו אינם מכבדים את אשר הרוויחה ביושר ובעמל רב. החסויה

המבקשת אבדה את יכולתה להיות מחוברת לרצונותיה. המבקשת נתונה ללחצים בלתי-אפשריים מצד ילדיה, והיא לכודה בתוך מלחמות אלו כאשר מצבה הכלכלי המבוסס הפך למעמסה ללא כל יכולת שלה להנות מכך" (תסקיר מחלקת הרווחה במועצה המקומית (1.1.12), עמ' 5).

נוכח דברים אלה המליצו שירותי הרווחה על מינוי אפוטרופוס חיצוני לרכוש אשר יסייע להגן על זכויותיה ולהעניק לה תנאים ההולמים את יכולתה וצרכיה.

ז.

מנגד נטען, כי מדובר בערעור סרק. לשיטת המבקשים (המשיבים בבית המשפט המחוזי), אין כל בסיס משפטי למינוי אפוטרופוס למבקשת, שכן כפי שקבעו כל הגורמים הרפואיים אשר בחנו את המקרה, היא כשירה לחלוטין מבחינה נפשית ולא נגרע דבר מכשירותה המנטלית. עוד נטען, כי אין קשר בין ההשפעה הלכאורית על המבקשת לבין מינוי אפוטרופוס על רכושה; נטען, כי "כולנו חיים את חיינו תחת השפעה", אולם זו אינה מקנה את הזכות להתערב בהחלטות הזולת.

ח.

היועץ המשפטי לממשלה שהיה משיב בשני ההליכים, על פי הוראת הדין, הביע דעתו תחילה, כי נוכח חוות הדעת הפסיכיאטריות אין למנות למבקשת אפוטרופוס; אולם בפני בית המשפט המחוזי ולאחר קבלת תסקיר שירותי הרווחה סבר, כי נסיבות המקרה מצדיקות מינוי אפוטרופוס (לעמדתו נידרש ביתר פירוט להלן).

ט.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי יש למנות אפוטרופוס מטעם בית המשפט לרכושה של המבקשת. הוטעם, כי חרף הקושי שבדבר, המבקשת נמצאת במצב בלתי אפשרי, בו היא נתונה למערכת לחצים קשה המופעלת על ידי כל ילדיה; היא מוצאת עצמה "בקו האש" במסגרת אותן מלחמות משפחתיות, והיא "נתונה באופן מוחלט לשלטונה של בתה המבקשת 2 ואיבדה לחלוטין את רצונה החופשי" (פסקה ה'). צוין, כי אי-החזקת מכשיר טלפון על ידי המבקשת והעובדה שלא ניתן לשוחח עמה שלא דרך המבקשת 2 מעידים, כי ויתרה לחלוטין על אישיותה ועצמאותה. בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה, כי המבקשת אינה מסוגלת "לטפל בענייניה" - לא מחמת פגיעה קוגניטיבית אלא מחמת מערכת הלחצים האמורה.

הבקשה

י.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו (1.5.12). נטען, בין השאר, כי ההחלטה למנות אפוטרופוס לרכושה של המבקשת פוגעת בזכויותיה הבסיסיות. עוד נטען, כי המבקשת אשה צלולה ומנהלת ביד רמה את ענייניה למרות הלחצים המופעלים עליה מצד המשיבים כפי שמעידות כל חוות הדעת המקצועיות שניתנו. גם

בנוגע לתסקיר שירות הרווחה שהוזכר ועליו נסמך, בין היתר, בית המשפט המחוזי טענו המבקשות, כי הוא מבטא באופן חד-צדדי את עמדת המשיבים, ובאופן ספציפי נשען על קובץ מסמכים שנערך על ידי בעלה (בנפרד) של המבקשת 2 אשר מצוי עמה בסכסוך משפטי עמוק; מכאן, כך נטען, כי התסקיר מוטה באופן מובהק. עוד נטען בהקשר זה, כי נציגת שירותי הרווחה שערכה את התסקיר לא נחקרה בבית המשפט. בנוגע לאינדיקציות שזיהה בית המשפט המחוזי צוין, כי המבקשת בוחרת באופן מודע לחיות את חייה בדרכה שלה, כך בנוגע לאפשרות ליצור עמה קשר טלפוני ישיר וכך ביחס לבחירותיה החברתיות האחרות; נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא בחן את התנהלותה הכספית של המבקשת ובהגיעו למסקנה שאינה מסוגלת לדאוג לענייניה חרף הזהירות הנדרשת בדבר; נטען, כי בידודה מרצון אינו מהווה עילה למינוי אפוטרופוס ובכל מקרה אינו יכול להוות מדד בלעדי ליכולתה לנהל את עניינה. לפיכך נטען, כי לא היה מקום להפוך את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ולמנות אפוטרופוס, שעה שלא הוכח, כי המבקשת אינה כשירה משפטית לקבל החלטות. לבסוף נטען, כי העילה של "השפעה בלתי הוגנת" כוללת בתוכה, מעבר למרכיב ההשפעה העובדתית, את מרכיב חוסר ההוגנות המוסרי האישי והחברתי, וכי תלות אינה מספיקה לשם כך. לצד בקשה זו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע וזו נדחתה ביום 1.5.12, משלא ניתנה החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי כנדרש. בעקבותיה הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ביום 22.5.12.

דיון והכרעה

י"א.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. אין חולק, כי נסיבות המקרה דנן סבוכות ומצערות. ואולם, ראשית, רשות ערעור בפני בית משפט זה נשקלת רק מקום בו הבקשה חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128). לא מצאתי בבקשה סוגיה משפטית או ציבורית חשובה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, כפי שיפורט להלן. שנית, יתר על כן, לא ראיתי מקום להתערבות אף לגוף הדברים.

י"ב.

ראשית, הדיון בבקשה הנוכחית נחלק לשתי סוגיות עיקריות.

הראשונה , פרשנות העילה לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. סוגיה זו - משלא מצאתי בהחלטת בית המשפט המחוזי חריגה מן הפרשנות הרווחת – אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. השניה , האם נסיבות המקרה דנן נכנסות בגדר עילה זו; סוגיה זו אינה חורגת מד' אמותיו של המקרה הנוכחי ולכן אף היא אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי.

י"ג.

טרם אתייחס לגופם של דברים אזכיר, כי כאשר עסקינן בסוגיה רגישה כגון דא, בה נפגמת במידה מסוימת חרותו הבסיסית של אדם לנהל את רכושו, על בית המשפט לנהוג בזהירות המרבית.

י"ד.

ביחס לסוגיה הראשונה, אין חולק כי המבקשת איננה פסולת דין ומבחינת כישוריה המנטליים היא כשירה לנהל את חייה, כפי שמעידות כל חוות הדעת המקצועיות. אולם, וזו עיקר, ההכרעה לגופה, אינה מבקשת לשנות מחוות דעת אלה ולכן אין להלום את טענות המבקשות בעניין זה. עסקינן במינוי אפוטרופוס

לרכוש . לעומת זאת, מקובלות עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי ועמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין מינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(4) לחוק. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הוא הבסיס המשפטי למינוי אפוטרופוס לרכושו של אדם, ובו עילות אחדות. סעיף 33(א)(4) קובע, כי ניתן למנות אפוטרופוס לאדם "שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו". כפי שקבע בית משפט זה בעבר, סעיף זה אינו כולל חובה להוכחת אי-כושר מבחינה נפשית או שכלית:

"יש לבדוק מנקודת ראות עצמאית, אם היה מקום לתת את הסעד לפי סעיף 33(4) לחוק... בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס 'לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם...' אני מסכימה עם בא-כוח המערערת,

שלפי סעיף זה אין צורך להוכיח פסלות משפטית מבחינה נפשית או שכלית, ודי להוכיח, כי החסוי אינו יכול לדאוג לענייניו מכל סיבה שהיא , נאמר אפילו שנפל למשכב בארץ רחוקה ונכסיו בישראל צפויים להרס והזנחה - אולם כיוון שאין הנדון אדם פסול, הרי אם יש מי שמוסמך לדאוג לנכסיו ואף מוכן לדאוג להם, לא ימונה אפוטרופוס. מנוסחו של הסעיף אתה למד, שזה הוא מינוי למטרת ניהול הנכסים." (ע"א 445/81 סיברוק נ' צוקר פ"ד לז(3), 440, עמ' 445-446 - השופטת אבנור; ההדגשה הוספה -א"ר).

העילות המנויות בחוק בנויות כך, שסעיף 33(א)(3) דן במינוי אפוטרופוס במצב של פסלות דין; ולכן סביר להניח שסעיף 33(א)(4) המופיע לאחריו דן בנסיבות אחרות. סבורני, בהקשר שלנו סעיף 33(א)(4) נועד לאפשר גמישות מסוימת ביחס ליתר עילות המינוי, ולהקנות לבית המשפט כלים מתאימים למקרים נוספים על אלה המנויים מפורשות בחוק. המדובר במורכבות רבה, שיש לבחנה בכל מקרה לגופו, וברגישות ובזהירות כאמור.

ט"ו.

אומר דבר על התאמת המקרה הנוכחי לגדר עילה זו שבסעיף 33(א)(4). "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל-תעזבני" ( תהלים עא, ט). הסכסוך שבפנינו נובע ככל הנראה, דווקא ממצבה הכלכלי הטוב של המבקשת, המעורר רצונות כאלה ואחרים אצל צאצאיה. עם זאת אין להמעיט בהשפעה על אדם מבוגר (המבקשת בת 77)

הנובעת ממלחמות הרכוש של ילדיו. העולה מן התיק, המבקשת נמצאת תחת מערכת לחצים מצד כל ילדיה . כפי שעולה מחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה המשיב דרש מן המבקשת סכומים בגובה של 100,000 ₪ והמשיבה דרשה אף היא סכום של 44,000 ₪. מנגד, כדברי המבקשת, כדי "להתגונן מדרישות אלה הכניסה את בתה הצעירה כשותפה לחשבון עו"ש שלה". עוד עולה מחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, כי בהזדמנויות שונות מסרה המבקשת בעצמה, שאינה מסוגלת לעמוד בפני לחצים כלכליים המופעלים עליה מצד ילדיה , וזקוקה לגורם שיסייע לה לעמוד מול הדרישות . בית המשפט המחוזי עמד על נסיבות אלה והן פורטו מעלה.

ט"ז.

עוד אוסיף, כי חוות הדעת של שירותי הרווחה (לה כאמור ניתן מעמד מיוחד חרף העובדה שאינה מהווה עדות מומחה לפי פקודת הראיות, ראו ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) פסקה 5 - השופט (כתארו אז) מצא) מעלה סימני שאלה רבים ותמונה מצערת בכל הנוגע לבידודה החברתי של המבקשת, הזנחתה הבריאותית, ותנאי מחיה בלתי הולמים לגילה ולמצבה הכלכלי (ראו עמ' 5-4 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המתייחס בין היתר לחדר בו מתגוררת המבקשת, להיעדר טיפול רפואי הולם את גילה, ולניתוקה הכללי מחוגים חברתיים ובני משפחתה). התסקיר מסביר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי המבקשת נמצאת תחת השפעתה הבלעדית של המבקשת 2 ואינה עוד "אדון לעצמה", אף שמבחינה קוגניטיבית היא מסוגלת לכך. במסגרת הדיונים, ציינה עורכת התסקיר, כי היא מבינה את השלכות ההליך הנוכחי על שלילת חרותה של המבקשת, אך ציינה, כי "כרגע החרות שלה נשללה בין כך ובין כך". זאת ועוד, השינוי שהתחולל בחייה של המבקשת מיום המעבר למגורים

עם המבקשת 2, מעלה סימני שאלה משמעותיים. בית המשפט המחוזי בחן את תסקיר שירותי הרווחה, והתרשם כי בשקלול הנסיבות אכן מתקיימת השפעה בלתי הוגנת על המבקשת. סבורני, כי אין הצדקה להתערב בהכרעתו. טענת בא כוחה של המבקשת כאילו "כולנו חיים את חיינו תחת השפעה" אינה מקובלת עלי. ההשפעה המתוארת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובתסקיר הרווחה איננה דבר "רגיל" של מה בכך

י"ז.

לבסוף, אשר למינוי האפוטרופוס, חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מציינת, כי בפועל המבקשת אינה מנהלת כיום את ענייניה הרכושיים בעצמה ואינה מחליטה דבר בנושא לרבות חלוקת כספיה. מינוי האפוטרופוס לרכושה של המבקשת עשוי להפחית את מערכת הלחצים המופעלת כרגע על המבקשת. חזקה על האפוטרופוס שינהל את רכושה של המבקשת תוך הוצאתה "מקו האש" בין ילדיה וידאג לרווחתה שלה, ויהוה חוליית קשר ניטרלית לרשויות. עסקינן באפוטרופוס לרכוש, ושיקול הדעת של המבקשת באשר לגוף בעינו. אולם העין הפקוחה על הנעשה ברכושה עשויה רק להועיל.

י"ח.

סוף דבר, אני תקוה, כי ילדיה של המבקשת ישכילו לשנות את דרכם בכל הנוגע להתנהלותם הנוכחית, ויאפשרו לאמם לחיות את חייה בבריאות ובתנאים הולמים תוך הנאה מפירות מצבה הכלכלי. איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לא לבקשה לעיכוב ביצוע.