פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ 344/21
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים
ע' רביד
,
נ' שילה
ו-
ר' ערקובי
) בעמ"ש 42469-09-20
מיום 16.12.2020
בשם המבקשת:
עו"ד מיכל לוי;
עו"ד יהודית מייזלס
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ע' רביד , נ' שילה ו- ר' ערקובי ) בעמ"ש 42469-09-20 מיום 16.12.2020, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ת' סנונית פורר ) בתמ"ש 22692-06-16 מיום 12.7.2020.
2.
בפסק דינו הכריע בית המשפט לענייני משפחה בסכסוך קשה וארוך שנים שניטש בין המבקשת והמשיב, במסגרת תביעה לקביעת משמורת והסדרי שהות ביחס לבנם המשותף (להלן: הקטין ), וזאת לאחר שלאורך ההליך הרחיב בית המשפט את זמני שהותו של הקטין עם האב. עובר למתן פסק הדין הוגשה חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שנפרסה על פני 82 עמודים וכללה פירוט של 14 בדיקות ואבחונים שבוצעו, בה הומלץ בין היתר על קביעת משמורת משותפת וחלוקה שוויונית של זמני שהות בין המבקשת והמשיב (להלן: חוות הדעת ). בפסק הדין אומצו ממצאי חוות הדעת באשר להתנהגותם ולמצבם של הקטין, המבקשת והמשיב ולמערכות היחסים בין כל אחד מהם, אך נדחו ההמלצות לקיום משמורת משותפת וזמני שהות שווים. כך, נקבע כי בהיעדר תקשורת בסיסית בין ההורים אין כלל מקום לקביעת משמורת אלא יש להסתפק בהסדרי שהות בלבד; כי קביעת זמני שהות שווים תגדיל את מעבר הקטין בין ההורים ותיצור נקודות חיכוך נוספות ביניהם, דבר העלול להחריף את מצבו של הקטין; וכי לנוכח הנטייה הקלה להעדיף את המבקשת ובשים לב להרחבת זמני השהות של המשיב, הותרת הסדרי השהות הקיימים על כנם תשמור על יציבות המערכת המשפחתית ותאפשר לקטין קשר משמעותי עם שני הוריו.
3.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב, בקבעו כי אין בכוחם של הטעמים שמנה בית המשפט לענייני משפחה כדי להצדיק סטייה מהמלצות חוות הדעת לענין חלוקה שוויונית של זמני השהות. כך, נקבע כי לא נסתרה העמדה המקצועית שהוצגה בחוות הדעת, לפיה חלוקה שוויונית של זמני השהות מקדמת את טובת הקטין בשל כך שהיא עשויה להרגיע את המלחמה בין המבקשת והמשיב, אשר גורמת לפגיעה קשה בקטין; כי חלוקה שוויונית כאמור והגדלת מעברי הקטין בין הוריו לא תחריף את מצבו, בשים לב לכך שמדובר בתוספת של לינה אחת בלבד בשבוע אצל האב ומאחר שהמעבר ממילא ייעשה דרך המסגרת החינוכית של הקטין; וכי נטייתו הקלה והמסויגת של בית המשפט לענייני משפחה להעדיף את המבקשת אינה מצדיקה לדחות את חוות הדעת ולהותיר על כנו את המצב הנוכחי, שיביא בוודאות להמשך הנזק שנגרם לקטין.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ט בשבט התשפ"א (1.2.2021).
ש ו פ ט