בע"מ 3471/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים אסתר קובו, מיכל רובינשטיין ועפרה צ'רניאק) אשר דחה ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט נתן נחמני) בענייני איזון משאבים ופירוק שיתוף בדירת בני הזוג.

1.

המבקשת והמשיב נישאו בשנת 1987 ונפרדו בשנת 1999. לשם רכישת דירת המגורים של בני הזוג נלקחה על ידם הלוואה מובטחת במשכנתא על סך 188 אלף ₪. בני הזוג לא עמדו בתשלומי המשכנתא ולפיכך לאחר תחילת הליכי הגירושין העמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מידי. המבקשת פדתה את סכום החוב בסך של 361,012 ₪. ביום 7.5.00 הגיש המשיב תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים. ביום 21.4.03 הגישה המבקשת תביעה לאיזון משאבים בטענה שהיא זכאית מהמשיב למחצית סכום החוב שפדתה. כן דרשה לקבל סכומים נוספים ששילמה בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד בני הזוג; בגין כספים ששילמה לאחותו של המשיב כהחזר הלוואה שנתנה לבני הזוג; בגין מחצית מזכויותיו הכספיות של המשיב בקופת גמל כינרת ובמגדל חברה לביטוח; ובגין פיצויי הפיטורין המגיעים למשיב. כמו כן טענה המבקשת כי אין הצדקה להורות על פירוק השיתוף וכי היא זכאית לרכוש את חלקו של המשיב בדירה.

2.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשיב לא הוכיח שלמבקשת יש זכויות כלשהן וכי תשלומים אחרים שתבע בגין הלוואות שנלקחו במהלך השנים מבלי שהוברר מקורן אין מקום לאזנם. כן קבע כי המבקשת לא רכשה את חלקו של המשיב בדירה וכי יש לבצע פירוק שיתוף. המבקשת תהיה רשאית לקזז סכום של 126,600 ₪ בגין חלקו של המשיב במשכנתא וכן היא זכאית לסכום של 18,138 ₪ בגין זכויותיו של המשיב ביום הקרע. מיום הפירוק יהיה על המשיב לשאת במדורם של ילדי בני הזוג בסך 300$ בחודש.

3.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, אך זה נדחה. בית המשפט קבע כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס על ממצאים עובדתיים שאין מקום להתערב בהן. כן נקבע כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ולא נתגלתה כל טעות שבחוק בפסק הדין.

4.

המבקשת טוענת כי הבקשה מעלה שאלה משפטית שטרם נדונה בפסיקה שעניינה האם דחיית ערעור שהגיש בעל דין תוך אי התייחסות לשאלות שהועלו במסגרת הערעור אינה יוצרת פסק דין בטל מעיקרו כאשר האזרח לא זכה למיצוי זכותו החוקתית להעמיד בשבט הביקורת השיפוטית את קביעותיו של בית המשפט קמא. המבקשת טוענת כי במקרה דנן אין כל התייחסות לטענות הערעור ואין כל נימוק מדוע לא לקבל את הערעור. כמו כן, לטענתה היא הגישה שני ערעורים שאוחדו לשמיעה בצוותא, האחד בעניין איזון המשאבים ופירוק השיתוף והשני בעניין מזונות, בעוד שבפסק הדין אין כל התייחסות לסוגיית המזונות.

5.

דין הבקשה להידחות. בניגוד לטענות המבקשת הרי שהבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על בסיס ההלכה הנוהגת בפסיקה מימים ימימה לפיה לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי העובדות שנקבעו תואמות את המסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט קמא וכי לא נפלה כל טעות שבחוק בפסק הדין. בכך יש משום הנמקה מספקת לדחיית הערעור גם אם לא היתה התייחסות לכל טענה וטענה בנפרד. אזכיר עוד את תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה רשאי בית המשפט שלערעור לכלול בפסק דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור אם סבר כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין קמא; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית; ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. בית המשפט המחוזי במקרה דנן יישם למעשה את הוראות תקנה זו ולפיכך פעל כדין.

6.

באשר לערעור בנושא סכום המזונות. כפי שהמבקשת מציינת היא הגישה שני ערעורים שונים: הראשון, ע"מ 1037/06 שעניינו באיזון משאבים ופירוק שיתוף; והשני, ע"מ 1036/06 שעניינו ערעור על סכום המזונות. אכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מתייחס כלל לעניין המזונות, אך מפסק הדין עולה כי הוא ניתן רק בתיק ע"מ 1037/06 שעניינו באיזון משאבים ופירוק שיתוף. המסקנה היא שככל הנראה החליט בית המשפט המחוזי ליתן את שני פסקי הדין בנפרד, למרות שמיעתם במאוחד. בכך אין כל פגם. אם טרם ניתן פסק הדין בעניין ערעור המזונות יכולה המבקשת לפנות בבקשה לבית המשפט המחוזי ליתן החלטה בעניין לאור הזמן הרב שחלף מאז הדיון בעניין.

משכך הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.