פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
3482/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"י השופטים
מ' ברנט
,
ו' פלאוט
ו-
צ' ויצמן
) מיום 15.3.2017
בעמ"ש 33392-04-16
בשם המבקש: עו"ד
משה גולדצויג
החלטה
1.
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה דחה התנגדות שהגישה המשיבה לבקשה לצו קיום צוואה משנת 2003 שהגיש המבקש. לפי הצוואה משנת 2003 נעשתה חלוקת הזכויות בנכס המוּרש ביחס של 75% מהזכויות לטובת המבקש ו- 25% לטובת המשיבה.
2.
ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט פסק כי יש לקבל את התנגדות המשיבה, שכן הצוואה נחתמה שלא מרצונה החופשי של המורישה בין היתר בשל מעורבות אבי המבקש בתהליך.
3.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו. בבקשה נטען כי נגרם למבקש עיוות דין חמור בעיקר בשל התעלמות ערכאת הערעור מחומר הראיות. כך נטען כי בית המשפט התעלם מעדות עורכת הצוואה, מחוות דעתו ועדותו של המומחה הרפואי שמונה על ידי הערכאה הדיונית, אשר העיד כי על פי המסמכים הרפואיים המורישה הייתה מסוגלת להבין את משמעות הצוואה, וכן ממסמכים רפואיים שונים. עוד נטען לקיומן של אינדיקציות נוספות המעידות על כך שהצוואה משנת 2003 נערכה ונחתמה בהתאם לרצונה של המורישה, וכי דווקא הצוואה הקודמת (משנת 2000), שחילקה את הזכויות בנכס באופן שווה בין אבי המבקש למשיבה, נחתמה בשל השפעה בלתי הוגנת מצדה של המשיבה.
4.
לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ובענייננו לא מתעוררת כל שאלה כאמור. אכן, גם במקרים בהם נגרם למבקש עיוות דין חמור
תיטה הכף לטובת מתן רשות ערעור. עם זאת, לא כל טעות שנפלה בפסק הדין היא בבחינת עיוות דין, לא כל שכן עיוות דין חמור . בענייננו, לאחר שבחנתי את פסקי הדין של הערכאות הקודמות, איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין. בית המשפט המחוזי פירש באופן מסוים את חומר הראיות, וגם אם נפלו טעויות בדרך פרשנותו זו - ואיני קובע כך - ברי כי אין הדברים עולים כדי עיוות דין חמור המצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
5.
הבקשה אפוא נדחית. כיוון שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו
בתמוז התשע"ז (20.7.2017).
ש
ו פ ט