בע"מ 3509/08 היועץ המשפטי לממשלה נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ע' חבש והשופטים י' דרורי ור' שטרנברג-אליעז) אשר הורה באופן זמני על השבת שתי קטינות בנות כשנתיים לידי הוריהם הביולוגיים, וזאת לאחר שבית המשפט לענייני משפחה הכריז על הקטינות כבנות-אימוץ.

1.

ביום 24.1.08 הכריז בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' מרכוס), לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, על בנותיהם של המשיבים - שתי תאומות בנות קרוב לשנתיים - כעל בנות-אימוץ. בית המשפט ציין כי שוכנע "שלמרות אהבתם האמיתית של המשיבים את הבנות ורצונם העז לגדלן, הם אינם מסוגלים לעשות כן" וכי "גם אם ייעזרו, בכל עזרה שהמדינה יכולה להעמיד לרשותם, לא יוכלו לגדל את בנותיהם". לפיכך, קבע בית המשפט כי המסקנה הבלתי נמנעת היא שיש להכריז על שתי הקטינות כבנות-אימוץ. עוד קבע בית המשפט כי האימוץ יהיה סגור, וכי ביקוריהם של המשיבים אצל הקטינות יימשכו עד למסירתן למשפחה למטרת האימוץ.

יצוין, כי מזה שנתיים נמצאות הקטינות תחת חסותה של משפחה אומנת, אשר עתידה לנסוע לחו"ל ביום 17.4.08 למשך תקופה של שבועיים. עוד יצוין, כי על-פי קביעת בית המשפט לענייני משפחה, אמן של הקטינות, המשיבה 1 (להלן: האם ), סובלת ממחלת נפש אם כי לא התגלו אצלה סימנים של מצב פסיכוטי, ואילו אביהן של הקטינות, המשיב 2 (להלן: האב ), מטופל במתדון בגין התמכרות לסמים. לעת הזו האב אף נמצא במעצר בגין איומים שאיים לכאורה על גורמי הרווחה, כך שהאם מתגוררת לבדה.

2.

המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. בתחילה עתרו לעיכוב ביצוע ההחלטה בפני בית המשפט לענייני משפחה, ומשבקשה זו נדחתה - פנו בבקשה נוספת לבית המשפט המחוזי.

3.

ביום 13.4.08 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה למשך יום אחד, וקבע כי הבקשה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור ביום 14.4.08.

4.

ביום 14.4.08 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה ובו נדרש להכריע בשאלה מה ייעשה בקטינות בתקופת הביניים - החל ממועד נסיעת המשפחה האומנת לחו"ל ועד להכרעה בערעור. בית המשפט ציין כי שקל את הצעת המדינה לפיה הקטינות תימצאנה אצל משפחה מאמצת פוטנציאלית אך הגיע למסקנה כי בכך ייווצר מצב כמעט בלתי-הפיך; כי הדבר יקשה הן על בית המשפט בהחלטתו בערעור והן על הקטינות עצמן אם הערעור יתקבל ובנוסף עלול להיגרם כך נזק בלתי-הפיך לקטינות. עוד קבע בית המשפט כי הגיע למסקנת ביניים לפיה יש לאפשר למשיבים ניסיון לכך שהקטינות תהיינה בחזקתם ובכך להעניק להם את ההזדמנות שלא הייתה להם מאז לידתן של הקטינות. לפיכך, קבע בית המשפט כי החל מיום 16.4.08 הקטינות תימצאנה אצל האם, בביתה, כאשר אחותה של האם תהיה עימה בקשר יומיומי ותבקר בביתה ככל שהדבר יידרש. עוד קבע בית המשפט כי פקידת הסעד תפקח אף היא על המצב ותוכל לבקר ולראות מה מצבן של הילדות. בנוסף, הורה בית המשפט על מינוי מומחה אשר ילווה את התיק וקבע כי המומחה יגיש חוות-דעת ראשונית עד ליום 30.4.08 ביחס למצבן של הקטינות, לטובתן ולשאלת היותן בנות-אימוץ, וכי ביום 1.5.08 יתקיים דיון המשך בערעור. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי אין בהחלטתו זו משום הבעת עמדה סופית בערעור וכי זהו הפתרון הסביר לטעמו בנסיבות העניין ובהתחשב באילוץ האובייקטיבי שעניינו נסיעת המשפחה האומנת לחו"ל יומיים לאחר מכן.

על כך הבקשה שלפניי.

5.

עמדת המבקש, היועץ המשפטי לממשלה, הינה כי טובת הקטינות תיפגע אם הן תועברנה להשגחתם של הוריהן הביולוגיים וכי ראוי להעבירן למשפחה המאמצת אשר מיועדת לקלוט אותן במידה והערעור יידחה וההחלטה על היותן בנות-אימוץ תיוותר על כנה. לדברי באת-כוחו, אין מקום לערוך בדיקה ניסיונית של מסוגלות האם "על גבן" של הקטינות, וזאת בפרט כאשר אין ולו חוות-דעת מקצועית אחת הקובעת כי האם יכולה לעמוד בניסיון שכזה. לשיטתה, הקושי בענייננו מתחדד נוכח מספר גורמים, ובהם העובדה כי מדובר בשתי קטינות ולא בקטינה אחת בלבד; גילן הצעיר של הקטינות והיזקקותן לטיפול הדוק ואינטנסיבי; והעובדה שעד כה הקטינות גדלו אצל משפחה אומנת ונפגשו עם הוריהן פעמיים בשבוע בלבד. אפשרות נוספת שהועלתה על-ידי באת-כוח היועץ המשפטי הינה כי הקטינות תועברנה באופן זמני לידי משפחה חלופית אחרת המכירה אותן, אך הפתרון הטוב ביותר לטעמה יהיה בהעברתן לאלתר לידיה של המשפחה המאמצת.

בתסקיר עדכני מטעם פקידות הסעד אשר צורף לבקשה צוין כי הקטינות זקוקות להשגחה רצופה וצמודה וכי לשם כך יש צורך בשני מבוגרים לפחות. באשר ליכולתה של האם לטפל בקטינות ציינו פקידת הסעד כי הן חרדות מהאפשרות להעביר את הקטינות לידיה של זו, וזאת בשל היותה בלתי מתורגלת ומיומנת בעניין ולאור תפקודה הלקוי בעבר, המקימים שניהם חשש כי הקטינות תהיינה חשופות למצבים שהאם לא תוכל להתמודד עימם. הגם שבתסקיר ציינו פקידות הסעד כי בנסיבות שנוצרו האלטרנטיבה הפחות פוגעת עבור הקטינות הוא לעבור לתקופה הקצרה בה נוסעת המשפחה האומנת לחו"ל למשפחה חלופית אשר הוצעה על-ידה, בדיון שנערך לפניי תמכו הן בעמדת המבקש כי בנסיבות העניין ראוי כי הקטינות תועברנה לאלתר למשפחה אשר מיועדת לאמצן ואשר נפגשה עימן כבר פעמיים, וזאת בעיקר מתוך מחשבה שככל שהערעור יידחה ותיוותר על כנה הכרזת הקטינות כבנות-אימוץ, הן תישארנה אצל אותה משפחה וייחסך מהן מעבר נוסף - אשר קשה במיוחד בגילן של הקטינות.

6.

בא-כוח המשיבים ביקש להותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר העברת הקטינות לידי האם למשך תקופת הביניים שעד להמשך הדיון בערעור. לדבריו, משאין מחלוקת באשר לרצונה האמיתי והכן של האם בקטינות ובאשר לדאגתה להן, ראוי ליתן לה את ההזדמנות להוכיח את יכולתה לטפל בהן בטרם הן תועברנה לידיה של משפחה מאמצת. לדבריו, שאלת מסוגלותם של ההורים לא נבחנה עד תום והקביעות בדבר העדר מסוגלותה של האם מבוססת על מידע מהעבר אשר אינו נכון היום כפי שהיה. לפיכך, טען הוא כי ראוי להשקיע את המשאבים הנדרשים לשם סיוע לאם בגידול הקטינות ולא לשם סיוע למשפחה המאמצת לקלוט אותן לחיקה. בא-כוח המשיבים הוסיף וציין כי ברור למשיבים שככל שהניסיון שניתן להם כעת לא יצלח חלילה, תהיה לכך השפעה ברורה על הערעור ואף אפשר שזה יתייתר עקב כך. יחד עם זאת הדגיש הוא כי העברת הקטינות לידי האם הינה לטעמו החלופה הנכונה והטובה ביותר בנסיבות העניין.

האם ביקשה אף היא לומר דבריה בפניי. בדבריה, שבה וציינה את רצונה בגידול הקטינות וטענה כי היא כשירה לטפל בהן ותעמוד במטלה זו כנדרש. אחותה של האם טענה בפניי גם היא, וציינה כי אף שהאם מטופלת בתרופות, מצבה הינו יציב, כי האם סייעה לה בגידול ילדיה שלה וכי כעת נכונה היא עצמה לסייע לאם בגידול הקטינות ככל שיידרש.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטותיהן של הערכאות דלמטה ולאחר ששקלתי חזור ושקול את הטענות שהעלו בפניי הצדדים בדיון בעל-פה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. בפתח הדברים אומר כי ההחלטה בתיק זה - הגם שהיא החלטה זמנית בלבד - קשתה עלי, קשתה עד מאוד, ובהקשר זה אזכיר את שנאמר בהקשר זה לא פעם "קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות" (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (לא פורסם, 15.8.1995)). כפי שעולה מתיאור הדברים עד כה, שלוש אפשרויות עמדו בפניי, ואף אחד מהן אינה חפה מקשיים, אינה נטולת חששות ואינה כרוכה בסיכונים: האחת, להורות על העברת הקטינות לידי משפחה חלופית; השנייה, להורות על העברתן של הקטינות לידיה של המשפחה המאמצת; והשלישית, להותיר על כנה את קביעת בית המשפט המחוזי ולהורות על העברתן של הקטינות לידי האם. במסגרת הדיון בפניי הסכימו שני הצדדים על כך שהאפשרות הראשונה מבין אפשרויות אלו - היא האפשרות כי הקטינות תועברנה באופן זמני למשפחה חלופית - אינה מבטאת את הפתרון הרצוי בנסיבות העניין, ומכאן כי למעשה צומצמה המחלוקת לשאלה האם יש להעבירן לידי המשפחה המאמצת או לידיה של האם הביולוגית. לאחר שהתחבטתי והתלבטתי בשאלה זו ככל שדחיפות ההכרעה בתיק אפשרה לי, מצאתי כי מבין אפשרויות אלו ראוי לבחור בזו האחרונה, היינו- להורות על העברתן של הקטינות לידי אמן, כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

לא ניתן להתעלם כמובן מקביעת בית המשפט לענייני משפחה בדבר חוסר מסוגלותם של המשיבים לטפל בקטינות ומהכרזתו עקב כך על הקטינות כבנות-אימוץ. זהו המצב העובדתי והמשפטי כיום, ונתונים אלו עמדו כנקודת מוצא גם בפני בית המשפט המחוזי. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שקביעות אלו נתונות כעת לבחינה מחודשת מצד ערכאת הערעור, אשר אפשר ותכריע בדברים באופן שונה על סמך המידע העדכני שצפוי להיות מונח בפניה, וזאת בין היתר בהתחשב בכך שחוות-הדעת העדכנית ביותר שקיימת בתיק ושעל בסיסה ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה הינה מחודש יולי 2007, כשמאז עברו למעלה משמונה חודשים. בית המשפט המחוזי בחן את הדברים לגופם, ובסופו של דבר מצא כאמור כי עד לקבלת חוות-דעת עדכנית מטעם המומחה שמינה ועד לדיון הנוסף שיתקיים בפניו ביום 1.5.08, יש להורות על העברת הקטינות לידי האם ובכך ליתן לה את ההזדמנות להוכיח את מסוגלותה לטפל בקטינות. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקול-הדעת שהפעיל בעניין, וזאת לאחר שהתרשם מהצדדים באופן בלתי-אמצעי. כאמור, אין חולק באשר לדאגת האם לקטינות ורצונה הכן לטפל בהן. מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה אף עולה כי עם הזמן חל בהיבט זה שיפור לטובה, כפי שעלה מהמפגשים שנערכו בינה לבין הקטינות. כן אין מחלוקת כי לא נשקפת מההורים סכנה לקטינות. בית המשפט לענייני משפחה אף ציין על סמך חוות-דעתו של המומחה כי להורים יש את "היכולת לדאוג לאוכל, ביגוד ודיור לבנות", כי הם יוכלו לתכנן את יומן של הבנות וכי "שני ההורים מצליחים לדבר עם הבנות ולשחק איתן, ליצור מגע פיסי ולמשוך את תשומת ליבן", אם כי מנגד הובע ספק אם הם יוכלו לטפל בבנות כשהם עייפים וצוינה עמדת המומחה כי הם לא יהיו מסוגלים לטפל בילדות כיאות (פסקה 11(טו) לפסק הדין). החשש הינו אפוא כי חרף רצונה של האם לקבל את הילדות תחת חסותה, לא תצליח היא לעמוד במשימה זו כנדרש. ואולם, בסיכומו של דבר אני סבורה כי ניתן יהיה ליתן מענה מספק לחשש זה באמצעות סיוע צמוד ורצוף של קרובי המשפחה של האם בטיפול בקטינות ובאמצעות פיקוח הדוק מצד גורמי הרווחה, וכל זאת כאמור למשך תקופת הביניים הקצרה שנותרה עד לדיון בבית המשפט המחוזי ביום 1.5.08.

אשר לאפשרות כי הקטינות תועברנה לידי המשפחה המאמצת, אין ספק כי צעד זה עשוי להיות חיובי ככל שהערעור אמנם יידחה, וזאת בעיקר מאחר ובכך עשוי להיחסך מן הקטינות הצורך להתמודד עם שינוי נוסף של הדמויות ההוריות בחייהן, על ההשלכות הקשות הכרוכות בכך. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר במשפחה שנפגשה עם הקטינות פעמיים בלבד, בעוד שעם הוריהן הביולוגיים נפגשות הקטינות מידי שבוע, הן מכירות אותם ורגילות להימצא בקרבתם, גם אם לא באופן רצוף וצמוד כפי שיהיה כעת. בהעברת הקטינות לידי המשפחה המאמצת גלום אפוא לטעמי שינוי משמעותי יותר של מצב הדברים הקיים מאשר בהשבתן לידי אמן, ובהתחשב באפשרות הקיימת כי ערעורם של ההורים יתקבל וכי הקטינות תיאלצנה בסופו של דבר לחוות ניתוק נוסף, נראה לי כי זהו אכן אינו הפתרון המידתי ביותר. בשולי הדברים אוסיף, כי מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי הערעור ובאשר לסוגיות שבמחלוקת לגופן, חוששני גם כי העברת הקטינות לידי המשפחה המאמצת לאלתר עלולה לצמצם בפועל, ולו באופן עקיף, את מרחב שיקול-הדעת של ערכאת הערעור בבוחנה את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ודבר זה אינו רצוי בעיני.

אשר על כן, אני מורה כי העברת הקטינות לידיה של האם תתבצע בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, אך זאת בתנאי שהן תימצאנה במקביל בפיקוח צמוד ורצוף - היינו: במשך 24 שעות ביממה - של אדם בגיר ואחראי נוסף, כגון אחותה או קרובת המשפחה הנוספת שנכחה בדיון וביקשה גם היא לסייע. גורם זה יסייע לאם להשגיח על הקטינות ולטפל בהן ויבטיח כי צרכיהן השונים זוכים למענה הנדרש. כן אני מורה כי פקידת הסעד תימצא אף היא בקשר יומיומי עם האם - גם במהלך חג הפסח הבא עלינו לטובה - תוודא כי הקטינות זוכות לטיפול הנדרש ותעשה כל מאמץ לסייע לאם ולקרובי המשפחה שיסייעו לה בכל קושי שיתעורר. למותר לציין, כי ככל שבמהלך תקופה זו יתעורר חשש כלשהו, ולו קל שבקלים, שמא הקטינות לא זוכות לטיפול המתבקש, יוכלו גורמי הרווחה לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת שישקול בשנית את החלטתו. בטוחני כי בקשה שכזו תיבחן ללא דיחוי ובמלוא ההקפדה ותשומת הלב. בכפוף לכל זאת, הבקשה נדחית.