בע"מ 3586/21 פלוני נ. פלוני

1.

למבקשת ולמשיב בת משותפת, ילידת שנת 2014 (להלן: הקטינה ). ביום 30.3.2016 נתן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' בן דור ליבל ) תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, שלפיהן בין היתר המשמורת על הקטינה תהיה בידי המבקשת ואחת לשבוע יתקיים מפגש בין המשיב לבין הקטינה (להלן: פסק הדין הראשון ). ביום 25.12.2020 הגיש המשיב בקשה לקביעת זמני שהות, ובה עתר להרחיב את זמני השהות של הקטינה עימו; לקיים את המפגשים בבית מגוריו; להטיל על המבקשת להסיע את הקטינה לביתו, בשים לב לכך שאין בבעלותו רכב פרטי; ולהורות על שינויים נוספים. ביום 28.4.2021 החליט בית המשפט לענייני משפחה בבקשה, בהתאם לתסקיר עובדת סוציאלית לסדרי דין ובהסכמת הצדדים (להלן: ההחלטה ) . נקבע כי בשלב זה יתקיימו בבית המשיב מפגש בין המשיב לקטינה באמצע השבוע (יצוין שבתסקיר הומלץ לקיים מפגשים אלה פעם בשבועיים, ומההחלטה עולה כי המפגשים ייערכו פעם בשבוע) ומפגש בסוף השבוע אחת לשבועיים, וכן שיחת טלפון יומית בין השניים באחריות המבקשת. הצדדים היו חלוקים בעניין הסעת הקטינה לבית המשיב. בית המשפט קבע כי טובת הקטינה מחייבת שזמני השהות שלה עם המשיב יורחבו ושתכיר את סביבת מגוריו ואת בת זוגו. נוכח הזמן הרב שאורכת נסיעה בתחבורה ציבורית מבית המשיב ליישוב מגוריהן של המבקשת והקטינה, שעלול לקצר את זמני המפגש בין המשיב לבין הקטינה; בשים לב לכך שהמשיב נשא בנטל הנסיעות לבד עד כה ושהמבקשת בחרה להעתיק את מקום מגוריה מהעיר שבה התגוררו השניים לפני לידת הקטינה; ומאחר שחלוקת נטל ההסעה תיצור מחויבות של שניהם ותעביר לקטינה מסר של שיתוף פעולה ביניהם – קבע בית המשפט כי המשיב יאסוף את הקטינה באמצע השבוע ובסוף השבוע וישיב אותה בסוף השבוע, ואילו המבקשת תשיב את הקטינה מבית המשיב בתום המפגשים באמצע השבוע. נוסף על כך הורה בית המשפט כי תוך חודשיים יוגש תסקיר משלים, גם בנוגע לטובת הקטינה בסוגיית ההסעות.

2.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה. בצידה הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, ובית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ) דחה אותה ביום 3.5.2021 משום שמאזן הנוחות אינו מקים עילה לעיכוב ביצוע. ביום 7.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג ) את בקשת הרשות לערער. צוין כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה זמנית בבקשה לסעד זמני, וכי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מעין זו. בהקשר זה נזכר כי צפוי להתקבל תסקיר משלים שבעקבותיו יהיה אפשר לשנות את ההחלטה אם יתעורר צורך בכך. נמצא כי טענות המבקשת על כך שנערך רק קדם משפט ראשון וטרם נשמעו ראיות, "אינן ברורות", שכן זו מהות ההליך בבקשה לסעד זמני. עוד קבע בית המשפט כי ההחלטה מבוססת על שיקולי טובת הקטינה. לבסוף הודגש כי טענות המבקשת שלפיהן ההחלטה אינה בהירה בנוגע לתדירות המפגשים בין המשיב לבין הקטינה, צריכות להתברר בבקשה מתאימה שתוגש לבית המשפט לענייני משפחה, ולא בבקשת רשות לערער.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. לטענת המבקשת, לא ברור אם המפגש באמצע השבוע בין המשיב לבין הקטינה יתקיים אחת לשבוע או לשבועיים, ועל כן יש להתערב בהחלטה. נוסף על כך, נטען כי בית המשפט לענייני משפחה העניק למשיב סעד זמני שזהה לסעד העיקרי, וחרג מהיקף זמני השהות שהמשיב ביקש ושהומלצו בתסקיר – כל זאת בשלב מקדמי בהליך, לפני שמיעת ראיות ובניגוד לטובת הקטינה. בהקשר זה טוענת המבקשת גם כי בית המשפט לענייני משפחה זקף לחובתה שלא בצדק את בחירתה לעבור מקום מגורים והטיל עליה נטל כבד להסיע את הקטינה. עוד נטען כי הרחבת זמני השהות וחיוב המבקשת להסיע את הקטינה לביתו של המשיב מנוגדים לפסק הדין הראשון, שהושג בהסכמה, וכי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי שמצדיק סטייה ממנו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בהחלטת בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא, וכן נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.