בע"מ 3594/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ו' פלאוט, צ' ויצמן ו- ע' כהן ) מיום 29.3.2018 בעמ"ש 60984-12-16, במסגרתה נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת מ' קראוס ) מיום 22.8.2016 בת"ע 4740-02-06, בגדרו ניתן צו קיום לצוואת המנוח נתן זילברברג ז"ל (להלן: המנוח ).

2.

המנוח יליד 1920, אזרח ארצות הברית, בעל רכוש רב, אשר התגורר בניו יורק והיה אלמן וערירי. למנוח ארבע אחייניות, בהן המבקשת, המשיבות, ואחיינית נוספת (להלן: ליאורה ) . ביום 1.4.2002, בעודו בביקור בישראל בו התגורר בביתה של המשיבה 1, חתם המנוח על צוואה בה הוריש את כלל רכושו למשיבות. הצוואה נערכה על ידי חברו של בנה של המשיבה 1. הצדדים נחלקו באשר לנסיבות החתימה על הצוואה, ולמצבו הפיזי והנפשי של המנוח בעת החתימה. זמן קצר לאחר שחתם על הצוואה וחזר לארצות הברית, הידרדר מצבו הרפואי של המנוח, והוא הוחזר לישראל על ידי המשיבות ואושפז בבית חולים. ביום 19.4.2002, שוחרר המנוח לחופשה מבית החולים וביום 20.4.2002 חתם על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר המייפה את כוחם של ילדי המשיבות אשר הינם עורכי דין, למכור את כל רכושו ולקבל לידיהם את התמורה. ביום 16.8.2005 נפטר המנוח. המבקשת וליאורה הגישו התנגדות לקיום הצוואה. ליאורה נפטרה במהלך הדיון בבית משפט השלום ויורשיה לא הגישו ערעור על פסק הדין.

3.

חוות דעת מומחית מטעם בית המשפט העריכה כי קיימת סבירות גבוהה שהיו ליקויים בכשירותו הקוגניטיבית והמנטלית של המנוח בעת שערך את הצוואה. עם זאת, בית המשפט קמא לא קיבל בפסק דינו מיום 6.1.2013 (להלן: פסק דין הראשון ) את מסקנות המומחית, ומצא כי לא הוכח שהמנוח לא היה כשיר קוגניטיבית בעת החתימה. לפיכך נדחתה ההתנגדות לקיום הצוואה. ערעור על פסק דין הראשון אשר הוגש לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 25.12.2013, וזאת משום שהמומחית לא השיבה על שאלות הבהרה שהופנו אליה ולא ניתנה לצדדים אפשרות לחקור אותה לפני מתן פסק הדין. בפסק הדין נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לאחר שמונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום הפסיכוגריאטריה על מנת שיחווה דעתו בשאלת כושרו של המנוח.

4.

בחוות דעת מיום 28.4.2014 קבע המומחה הממונה כי בעת שחתם על הצוואה היה המנוח במידה גבוהה של סבירות במצב קוגניטיבי סביר לגילו, וידע להעריך את פרטי רכושו ולמי ברצונו להורישם. בקשת המבקשת לפסול את חוות הדעת נדחתה, וביום 22.8.2016 ניתן פסק דינו השני של בית משפט השלום, בו שב ודחה את ההתנגדות לקיום צוואת המנוח.

5.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרתו טענה כי בעת עריכת הצוואה לא היה מנוח כשיר להפעיל רצון חופשי ועצמאי, וכי המשיבות או מי מטעמם השפיעו בצורה בלתי הוגנת עליו. עוד נטען כי יש לפסול את חוות הדעת המומחה עליה הסתמך בית המשפט, וכן לליקויים צורניים מהותיים שנפלו בצוואה: המנוח לא היה מוכר לעדים, לא זוהה על ידי דרכון או תעודת זהות, בצוואה ישנן טעויות בפירוט הרכוש ולא צוין בה שהוקראה למנוח על אף שסבל מלקות ראייה. בית המשפט דחה את הערעור בדעת רוב. דעת המיעוט (השופטת ע' כהן ) גרסה כי יש לפסול את הצוואה נוכח הראיות להשפעה לא הוגנת על המנוח ומעורבות המשיבות בעריכתה. לפי דעת הרוב, לא נפל כל פגם צורני בצוואת המנוח. בשל כך עומדת לצוואה חזקת תקינות, והנטל להוכיח את אי כשרותה מוטל על המבקשת. לאחר בחינה מפורטת של העובדות והעדויות הרלוונטיות, נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל זה.

6.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה נטען לשלל פגמים צורניים הקיימים כנטען בצוואה. כמו כן, נטען כי פסק הדין סותר הלכות קודמות בעניין מעורבות בעריכת צוואה והשפעה בלתי הוגנת על המצווה. בנוסף טוענת המבקשת כי דעת הרוב "שמה עצמה בכס המומחה הרפואי" וקבעה קביעות שגויות בשאלות שבמומחיות, וכן כי האמור בפסק דין הרוב סותר את הראיות באשר למצבו הרפואי-קוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה.

7.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

על אף הניסיון לשוות לבקשה נופך עקרוני, עניינה של הבקשה נטוע כולו בממצאים שנקבעו וביישום הדין על הנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה. כזאת היא השאלה האם עולה מן הראיות תמונה המתגבשת לכדי השפעה בלתי הוגנת, או שמא לא נחצה סף זה על אף קשיים שונים. המבקשת טוענת באריכות ביחס לקביעות מובהקות שבעובדה, אשר ערכאת ערעור לא תטה להתערב בהן, לא כל שכן בית משפט זה ביושבו בגלגול שלישי בהליך.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבות, לא אעשה צו להוצאות.