בע"מ 3614/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"מ 1050/07 ו- ע"מ 1051/07 (השופטים מ' בן דוד - נשיא, נ' מוניץ וא' אברהם), מיום 10.3.2009, בו נדחו שני הערעורים, למעט מספר עניינים, על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (השופטת א' בוהדנה) מיום 8.10.2007 בתמ"ש 4974/04, ת.ע 160/05, ת.ע 161/05, ת.ע 162/05 ות.ע 163/05.

1.

המשיב הוא בן הזקונים של המבקשת. הצדדים חלוקים בנוגע לזכויות כל אחד מהם בנחלה מספר 13 במושב כפר זיתים (להלן: הנחלה ). בנחלה בנויים שני בתי מגורים, בית ההורים וביתו של המשיב, שתי סככות - הסככה הגדולה משמשת לעסקו של המשיב וכן, כרם זיתים שנטע המשיב. לטענת המבקשת הזכויות בנחלה היו ועודן של בעלה המנוח ושלה ועם פטירתו עברו זכויותיו אליה במלואן. לעומתה, טען המשיב כי הזכויות שייכות לו מכח מתנה שהוענקה לו מאת הוריו.

2.

בית משפט השלום קבע, בפסק דין ארוך ומפורט, כי למשיב ניתנה התחייבות לתת מתנה שהיא הנחלה, אשר למבקשת קמה הזכות לבטלה, אך לא ביחס לבית ולסככה שבנה כבר בנחלה. לכן הורה בית המשפט כי השטח עליו בנויים ביתו של המשיב והסככה הגדולה – ברצף, כולל כל הבנוי והנטוע עליו, ייגרע על ידי מינהל מקרקעי ישראל משטחי הנחלה והזכויות בו יירשמו על שם המשיב. כן קבע כי עד לסיום פעולה זו ברישום מעמדם של המשיב ואשתו הם של בעל רישיון בלתי הדיר ולכן המשיב רשאי לבקש היתר בנייה לסככה הגדולה וכן רישיון עסק. כן נקבע כי יתר הזכויות בנחלה יירשמו על שם המבקשת וכי כרם הזיתים יועבר לאם החל מראשית שנת 2008. בית המשפט אסר על כל אחד מהצדדים להיכנס לשטח הצד השני ולהפריע מלעשות בו שימוש. בית המשפט הבהיר כי הכספים שניתנו למשיב מאביו המנוח ניתנו במתנה גמורה, אך חייב את המשיב לשלם למבקשת סכום שפסק ואף קיבל את התביעה לשלם לה את כתובתה.

על פסק דין זה הגישו כל אחד מהצדדים ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

3.

בית המשפט המחוזי סבר, בניגוד לקביעת בית המשפט לענייני משפחה, כי הרשות שניתנה למשיב מהוריו לבנות את בית מגוריו על חלק מהנחלה, את הסככה בה הוא עושה לפרנסתו וכן לנטוע כרם זיתים בה היא בבחינת מתנה כאמור בחוק. נקבע כי המתנה הושלמה וכי הרשות שניתנה למשיב אינה הדירה. בית המשפט הוסיף כי הרשות ניתנה הן בנוגע לבית ולסככה הגדולה והן בנוגע לכרם הזיתים, וכי על רשות זו המשיב הסתמך והשקיע בהקמתם.

לפיכך, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי גם כרם הזיתים צריך להיוותר בידי המשיב וכי הוא ימשיך להחזיק בו כבר רשות. כן קבע כי על המבקשת להשיב את דמי המזונות הזמניים ששולמו לה משנדחתה תביעתה למזונות. בית המשפט הוסיף כי הכתובה של המבקשת לא הוכחה, וודאי לא סכומה. בכך קיבל את ערעורו של המשיב. בית המשפט דחה את בקשותיה של המבקשת להוספת ראיות נוספות בערעור הנוגעות לשימוש שעושה המשיב בנחלה ללא רישיון, בקובעו כי לאלו אין כל רלוונטיות לעניין שלפניו, שכן אין בראיות אלו כדי להשליך על ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקשת שבה וטוענת בבקשתה כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שהמשיב מנהל בנחלתה עסק ללא רישיון וכי העסק מהווה מטרד חמור בזיהום הנחלה וברעש הנלווה לפעולתו, באשר ביתה סמוך לעסק. לפיכך, לדעתה, בית המשפט לא עשה איזון ראוי בין זכות האוטונומיה שלה לזכות המשיב לחופש עיסוק, כאשר זכותה גוברת בנסיבות העניין. לדעתה, בית המשפט לא נתן משקל ראוי לעובדה שהמשיב ניסה להסתיר בכל דרך את היקף העסק שהוא מנהל בנחלתה. המבקשת משיגה על הקביעה כי אפשרות בניית הסככה ניתנה בתור מתנה גמורה ולא כהתחייבות בלבד שהמבקשת היתה רשאית לחזור בה ממנה לאור ההתייחסות המחפירה של המשיב כלפיה ואי סיפוק צרכיה. כן משיגה המבקשת על חיובה להשיב את דמי המזונות ששולמו לה. לדעתה, יש להשאיר את כרם הזיתים בידיה ובכך להבטיח את צרכי מחייתה ולא להמתין לכך שהמשיב יימנע מדאגה לצרכיה. המבקשת משיגה גם על שלילת כתובתה ודורשת לחייב את המשיב בתשלומה וכן עבור הזכויות הכספיות המגיעות למוטבים על פי צוואתו השניה של המנוח. המבקשת שבה וטוענת כי הרשות שניתנה למשיב לבנות ולהתגורר בבית הותנתה בטיפול ובהשגחה בהוריו. אולם לאחר מות האב, אין המשיב ממלא אחר התחייבותו זו. לפיכך מבקשת היא לקבל את הבקשה, כאמור.

5.

דין הבקשה להידחות אף בלא לבקש את תשובת המשיב. צר לי כי הסכסוך בין בני המשפחה הגיע לממדים אלה ולצורך בהתערבות שיפוטית כדי לסיימו. מוטב היה כי הצדדים ישכילו לכבד את ההסכמות ביניהם ולאפשר לכל אחד מהם חיים בשלווה וברווחה - זה לצד זה- בנחלה. ואולם, הלכה היא, כי לא תינתן רשות לערעור שני ול"גלגול שלישי" של הליך, אלא במשורה ורק באותם מקרים בהם מעלה הבקשה שאלה עקרונית שבמשפט אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בקשת רשות הערעור שלפניי אינה מעוררת סוגיה שכזו, אלא דנה במקרה ספציפי שבין הצדדים לבקשה, בני משפחה אחת, אשר אינו משליך על סכסוכים משפחתיים בפרט או סכסוכים אחרים בכלל. אשר לשאלה האם מדובר במתן מתנה למשיב או בהתחייבות מותנית לתת מתנה בנוגע לבניית הבית, הסככה ונטיעת כרם הזיתים. אכן, בסוגיה זו קמה מחלוקת בין הערכאות דלמטה בנוגע למהות ההסכמה שבין ההורים למשיב ביחס לנחלה. ואולם "עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצוי שינוי, תוספת, או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר גלגול שלישי ולהקנות זכות ערעור" (בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית (טרם פורסמה, 17.7.2005)). למעלה מהצורך אציין כי מקריאת נימוקי בית המשפט המחוזי נחה דעתי כי אכן מדובר במתנה שהושלמה במתן הרשות למשיב לבנות את ביתו, הסככה וכרם הזיתים בנחלה לצורך עסקו, כפי שאכן פעל ועודנו פועל בנחלה. בהקשר זה נכון הוא כי לשם ההכרעה במחלוקת לא היתה כל רלוונטיות לעובדה שהעסק פועל ללא רישיון. יוער כי נכתב בפסק הדין של בית משפט השלום כי המשיב החל בהליכים להכשיר את עסקו ומן הראוי כי ההליכים יושלמו ויוסדרו כדין.

6.

אשר ליתר קביעות בית המשפט המחוזי הנוגעות לשלילת כתובתה של המבקשת ולחיובה בהשבת כספים ששולמו לה כדמי מזונות זמניים, גם כאן לא מצאתי כי יש מקום להתערב בסוגיות הפרטניות בין הצדדים שאינן מעלות שאלות עקרוניות. בסיום, אני שבה ומקווה כי הצדדים ישכילו להתעלות מעל המחלוקות "ויגיעו אל הנחלה".

לאור כל אלה דין הבקשה להידחות. מלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.