בע"מ 3644/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' ברנט , ו' פלאוט ו- ע' כהן ) בעמ"ש 54907-03-19 מיום 10.3.2020, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת מ' פולוס ) בתלה"מ 62913-07-17 מיום 5.2.2019.

2.

בפסק הדין דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקש למתן פסק דין הצהרתי, לפיו חיוב כספי חודשי שהתחייב לשלם למשיבה - בהתאם להסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 24.4.2008, במסגרת תביעה למזונות אישה שהגישה המשיבה נגד המבקש (להלן: ההסכם ) - בוטל ביום 18.10.2010, הוא היום שנקבע בהליך משפטי אחר כמועד הקרע ביחסי בני הזוג. בית המשפט קבע כי על אף שהדבר לא צוין במפורש בהסכם, החיוב הכספי האמור היווה חיוב במזונות אישה, בשים לב למהותו, לנסיבות שקדמו לגיבוש ההסכם - היות המשיבה אישה מבוגרת וחסרת אמצעים כלכליים, קורבן לאלימות המבקש כלפיה ואשר תלויה בו לחלוטין למחייתה - וכן לכך שלהסכם ניתן תוקף של פסק דין במסגרת תביעת מזונות. על כן, המשיבה הייתה זכאית לקבלת כספי המזונות עד ליום 20.11.2017, המועד בו סודר הגט בין בני הזוג. בתוך כך, נדחתה טענת המבקש לפיה משנקבע בהסכם כי הצדדים יעשו ניסיון להשגת שלום בית, אך ניסיון זה לא צלח, אין עוד מקום לחייבו בתשלום הכספים למשיבה. זאת, הואיל ומסקנה זו אינה מתיישבת עם לשונו ומהותו של ההסכם, ואף עומדת בסתירה לעובדה כי שלום הבית כשל בשל המשך התנהגותו האלימה של המבקש.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, משסבר אף הוא כי בהסכם נקבע חיוב במזונות, שלא הותנה בקיומו של שלום בית בין הצדדים, תוך ייחוס הכישלון בהשגת שלום בית להתנהגותו האלימה של המבקש, באופן שאינו פוטר אותו מתשלום מזונות למשיבה בגין הקרע ביחסי הצדדים.

4.

לאחר עיון

בבקשה

ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי

כי

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

לא

מעורר

כל שאלה משפטית

עקרונית

החורגת

מעניינם

של

הצדדים, וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין .

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.