בע"מ 3676-23 בע"מ 3676-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה א' ואגו והשופטים א' אינפלד ו-ג' גדעון) מיום 29.3.2023 בעמ"ש 13423-11-22, שבמסגרתו נדחה, על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת (השופטת פ' גילת כהן) מיום 22.8.2022 בתמ"ש 4573-06-20 ותמ"ש 10489-09-20.

2.המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר (להלן יחד: בני הזוג), אשר נישאו בשנת 1978 והתגוררו יחד במשק הרשום על שם המבקש (להלן: המשק) עד שנת 2007, אז הגישה המשיבה תביעה רכושית נגד המבקש. בשנת 2010 התגרשו בני הזוג, והסכם יחסי ממון שערכו לאחר הגירושין ובעקבות ההליכים המשפטיים שננקטו בהקשר זה, קיבל ביום 24.9.2012 תוקף של פסק-דין (להלן: ההסכם). בין היתר, הוסכם שם כי המבקש ישלם למשיבה סכום כולל של 800,000 ש"ח, וישלים את העברת התשלום כאמור עד יום 31.12.2015; כי כבטוחה לביצוע התשלום יעביר המבקש למשיבה ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות במשק על שמה; כי עד לקבלת מלוא התשלום האמור תתגורר המשיבה במשק; וכי על המשיבה יהיה לפנות את המשק תוך 120 יום ממועד העברת התשלום וכפוף להודעת המבקש. עוד הוסכם, כי ילדיהם המשותפים של בני הזוג (להלן: הילדים) רשאים לגור במשק; וכי אם המבקש לא יעביר למשיבה את הסכום האמור, רשאים הילדים לבנות את ביתם במשק.

3.המבקש לא עמד בחובתו לפי ההסכם להעביר למשיבה את התשלום הנ"ל, ובשנת 2020 אף התקשר עם צד ג' בהסכם מכר של המשק – שבית המשפט לענייני משפחה השהה את הוצאתו אל הפועל, במסגרת ההליכים מושא בקשה זו. ברבות השנים הוסיפה המשיבה לגור במשק, ואחד הילדים אף בנה בו את ביתו.

4.בחודש יוני 2020 הגישה המשיבה תביעה לביטול ההסכם, וטענה, בין היתר, כי השתנו הנסיבות שניצבו בבסיס עריכתו, וכי המבקש הפר את ההסכם בדרכים שונות; מנגד, בחודש ספטמבר 2020 הגיש המבקש תביעה לאכיפת ההסכם, ולסילוק ידה של המשיבה מהמשק.

5.בפסק-דינו בתביעות בני הזוג קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי בנסיבות העניין יש להורות על ביצוע ההסכם בקירוב. בין היתר צוין בהקשר זה, כי אמנם נפלו פגמים באופן ההתנהלות של שני בני הזוג, בכל הנוגע לקיום ההסכם ולניהול ההליכים בעניינו, אך כי יש לזקוף את המצב הבעייתי שנוצר בהקשר זה בעיקר לחובת המבקש. אשר לאופן ביצוע ההסכם בקירוב, בית המשפט קבע כי בקביעת הסכום של 800,000 ש"ח, שאמור היה המבקש לשלם למשיבה לפי ההסכם, התכוונו הצדדים שהמבקש יעביר למשיבה סכום המשקף ערך של שני שלישים משווי המשק; וכי לנוכח האמור, ובראי שינוי הנסיבות מאז עריכת ההסכם, יש לבצעו בקירוב, כך שהמשיבה תהא זכאית לקבל את מלוא הזכויות במשק, תמורת תשלום בסך שליש משוויו, כפי שייקבע בחוות-דעת שמאי שתיערך. עם זאת, נקבע כי אם המשיבה לא תעביר את התשלום האמור תוך חצי שנה ממועד הגשת חוות-דעת השמאי, המבקש יהיה רשאי לקבל את מלוא הזכויות במשק תמורת תשלום למשיבה בגובה שני שלישים משווי המשק.

6.על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה כאמור על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

7.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי בנסיבות העניין, עצם החלת דוקטרינת הביצוע בקירוב הייתה שגויה, בשים לב להתנהלות המשיבה; וכי בכל אופן, הדוקטרינה האמורה הוחלה באופן מוטעה, בכל הנוגע לאופן שערוך הזכויות במשק ומתן האופציה למשיבה לרכוש אותו.

8.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

9.כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרים חריגים בלבד, כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או לשם מניעת עיוות-דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפני איננה מעוררת כל שאלה עקרונית, החורגת מנסיבות המקרה הפרטני, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בנוסף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות-דין. לפיכך, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות למתן רשות ערעור כאמור.

10.למעלה מן הצורך אעיר, כי לא מצאתי ממש אף בטענות המבקש לגופן. בית המשפט לענייני משפחה בחן את מכלול נסיבות המקרה הפרטני, לרבות כוונת הצדדים בהוראות ההסכם; שינוי הנסיבות שחל מאז עריכתו; ואופן התנהלות בני הזוג באשר לקיום הוראותיו וההליכים שנקטו בעניינו, ומצא כי יש לבצע את ההסכם בקירוב. במכלול נסיבות המקרה, בין היתר כמפורט לעיל, לא מצאתי פגם בעצם ההחלטה לבצע את ההסכם בקירוב, או בקביעות בית המשפט לענייני משפחה בדבר אופן ביצועו כאמור, המתיישבות היטב אף עם שורת הצדק וההיגיון.

11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.