בע"מ 3698-23 בע"מ 3698-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' פרסקי, ד' כהן, ו-י' דנינו) מיום 19.4.2023 בעמ"ש 53372-12-22, שבמסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת (השופט ב' שלו), מיום 9.11.2022 בתמ"ש 54204-04-21.

2.ביום 5.3.1985 רכשה אמו של המבקש (להלן: המנוחה) דירה (להלן: הדירה). המבקש טוען כי שילם על הדירה מכספו, וכי הוסכם בינו לבין המנוחה כי הזכויות בדירה יירשמו על שמו בחלוף שלוש שנים ממועד רכישתה, קרי, החל מיום 5.3.1988 (להלן: ההסכם(. בשנת 1986 נפטרה המנוחה וביום 25.7.1986 ניתן צו ירושה, שלפיו יורשי המנוחה הם ילדיה (להלן: צו הירושה(. בחלוף למעלה מ-30 שנה, בשנת 2017 ביקש המבקש לרשום את הזכויות בדירה על שמו, וכתוצאה מכך התגלע סכסוך בינו לבין אחיותיו ואחייניו – הם המשיבים.

3.ביום 25.4.2021 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד המשיבים, שבמסגרתה עתר, בין היתר, למתן סעד הצהרתי, שלפיו הדירה אינה נכללת בעיזבון המנוחה ויש לרשום את הזכויות בה על שמו.

המשיבים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, בין היתר מחמת התיישנות, בטענה שחלפו למעלה מ-25 שנה ממועד היווצרותה של עילת התביעה עד למועד הגשתה; זאת, בין אם העילה נוצרה במועד מתן צו הירושה ובין אם במועד שבו, לטענת המבקש, הזכויות בדירה היו אמורות להירשם על שמו על-פי ההסכם הנטען. מנגד, המבקש טען כי התביעה לא התיישנה, בין היתר משום שלטענתו עילת התביעה נוצרה רק בשנת 2017, כאשר ביקש להסדיר את רישום הזכויות בדירה. המבקש הדגיש כי עד שנת 2017 הסתמך על הסכם, שלטענתו נחתם בינו לבין אֶחָיו, ולפיו הזכויות בדירה מוקנות לו (להלן: הסכם הויתור); וכי הסתמך גם על שתיקת המשיבים ביחס לזכויותיו בדירה, בשים לב לכך שהוא התגורר בה במשך שנים.

4.בפסק-דינו קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המשיבים ודחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות. בין היתר, נקבע כי אין לראות בשנת 2017 כמועד היווצרות העילה, שכן בהנחה שאכן הוסכם בין המבקש למנוחה כי הזכויות בדירה יירשמו על שמו החל מיום 5.3.1988, הרי שממועד זה היה עליו לפעול להבטחת זכויותיו הנטענות.

5.כאמור, על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי – שנדחה אף הוא.

6.מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה חוזר המבקש וטוען, בעיקרו של דבר, כי תביעתו לא התיישנה, מאחר שלטענתו מועד היווצרות העילה הוא שנת 2017, וכי עד למועד זה הסתמך על הסכם הויתור ועל שתיקת המשיבים כאמור.

7.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא אם הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על מנת למנוע עיוות-דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, טענות המבקש נטועות עמוק בגדרי עניינו הפרטני, ואינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי. כמו כן, לא שוכנעתי כי היעתרות לבקשה נחוצה לצורך מניעת עיוות-דין. די באמור כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך אוסיף עוד, כי התוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא ונימוקיהם לגוף העניין, מקובלים עלי ולא נפל בהם פגם כלשהו המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.