בע"מ 3719-24 בע"מ 3719-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.3.2024 (עמ"ש 52493-10-23 ועמ"ש 63864-01-24, הנשיא מ' סובל, השופט העמית ד' טפרברג והשופטת מ' אילני). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורם של המשיבים ודחה את ערעורו של המבקש על פסק דין חלקי מיום 14.3.2022 ועל פסק דין משלים מיום 16.10.2023 שנתן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 7578-10-17, השופטת מ' דבירי-רוזנבלט).

2.מקורו של ההליך בסכסוך בין שני אחים – המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב, וביחד: האחים) בנוגע לנחלה במושב במרכז הארץ (להלן: הנחלה). המשיבה 2 היא אשתו של המשיב. כבר עתה יצוין כי על הנחלה חל חוזה חכירה משולש בין רשות מקרקעי ישראל, האגודה השיתופית של המושב והסוכנות היהודית (להלן בהתאמה: החוזה המשולש, רמ"י ו-האגודה השיתופית). עוד יוער כי השתלשלות האירועים וההתדיינות בין הצדדים הן מסועפות למדי, ועל כן בהמשך הדברים יתוארו רק עיקרי ההליכים שלהם רלוונטיות לענייננו.

3.בשנת 1983 נפטרו ההורים ובסמוך לאחר מכן האחים ירשו את הנחלה, לאחר ששאר היורשים הסתלקו מהעיזבון. בהמשך לכך, ביום 13.12.1984 חתם המשיב, באותה עת קטין כבן 17, על תצהיר לפיו הוא מוותר על זכויותיו בנחלה (להלן: תצהיר הוויתור). כמו כן, באותו היום חתמו שני האחים על חוזה לפיו חרף הוויתור על הזכויות, הם "רואים ... עצמם כשותפים שווים במשק לכל דבר וענין" (להלן: חוזה השיתוף). עוד צוין בחוזה זה כי פרק ה' לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), העוסק בשיתוף במקרקעין, יחול עליו.

4.במהלך העשורים האחרונים הוסיפו האחים ומשפחותיהם להתגורר בנחלה בבית דו-משפחתי. במשך מספר שנים הם היו אף שותפים בעסק הממוקם בנחלה וכיום מופעל על-ידי המבקש. דא עקא שבשנת 1997 התגלע סכסוך בין האחים, אשר הוביל לסיום השותפות העסקית ביניהם, כמו גם להתדיינות העומדת ביסוד הבקשה דנן.

5.ביום 19.10.2017 המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד המשיבים (תמ"ש 7578-10-17). מבלי לפרט יצוין כי ביום 6.12.2018 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן, שאליו צורפה אף רמ"י כצד להליך. בגדרו של כתב התביעה המתוקן עתר המבקש לסעדים שונים, ובהם סעד הצהרתי לפיו הוא בעל הזכויות הבלעדי בנחלה וכן סעד של סילוק ידם של המשיבים מן הנחלה. לחלופין, התבקש בו סעד של פירוק השיתוף בנחלה.

6.ביום 13.1.2019 הגישה רמ"י כתב הגנה מטעמה. בעיקרו של דבר, רמ"י ציינה כי היא אינה צד לסכסוך המשפחתי וכי אין לה עניין בזהות הגורם שיירשם לבסוף כבעל הזכויות בנחלה, ובלבד שהרישום ייעשה בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ולנהלים הרלוונטיים. כמו כן, הדגישה רמ"י כי "לא ניתן לפצל זכויות בנחלה, וכל רישום העלול להוביל לפיצול נחלה נוגד את המדיניות הקרקעית החקלאית של הרשות". לצד זאת הוסיפה רמ"י כי בהתאם לנהליה הפנימיים ניתן להפריד מגרש מנחלה כדי להקים יחידת מגורים שנייה.

7.ביום 3.6.2019 הגישו המשיבים המרצת פתיחה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה ביקשו סעד הצהרתי לפיו אין מעמד מחייב לתצהיר הוויתור, בין היתר בשל היותו של המשיב קטין בעת החתימה עליו (תמ"ש 5367-06-19). ביום 1.9.2019 אוחד הדיון בשני ההליכים.

8.ביום 11.7.2021 הורה בית המשפט לענייני משפחה על צירוף האגודה השיתופית כצד להליך. בהמשך לכך, ביום 10.8.2021 אף האגודה השיתופית הגישה כתב הגנה מטעמה. האגודה השיתופית טענה כי המשיב אינו חבר באגודה השיתופית, וכי מנקודת מבטה רק המבקש הוא בעל הנחלה, גם אם בפועל המשיב מתגורר שם זה מכבר. עוד ציינה האגודה השיתופית כי "היא אדישה לזהות הבעלים בנחלה".

9.בפסק דינו החלקי הנזכר בפתח הדברים, בית המשפט לענייני משפחה דחה את כלל טענות האחים שמערערות על תוקפם של תצהיר הוויתור ושל חוזה השיתוף. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לראות בתצהיר ובחוזה מקשה אחת של הסכמות, על רקע העובדה שההורים המנוחים לא מינו בן ממשיך ובהיעדרה של צוואה, ומאחר שמבחינה מעשית ניתן היה לרשום רק אחד מהאחים כבעל הזכויות בנחלה. לצד זאת, במכלול הנסיבות בית המשפט לענייני משפחה הורה בפסק דינו על פירוק השיתוף בנחלה לפי פרק ה' לחוק המקרקעין. בית המשפט לענייני משפחה הגיע למסקנה כי פירוק בעין אינו אפשרי, בהתבסס על עמדתה של רמ"י. בהקשר זה הוא קבע כי גם אם קיימת אפשרות תיאורטית של פיצול מגרש מנחלה, הרי שבפועל היא כרוכה בתנאים רבים ובעלויות גבוהות, כך שאינה מתאימה במקרה דנן. בהתאם לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי פירוק השותפות ייעשה בדרך של מכירה. בהקשר זה נקבע כי תחילה הצדדים ינסו לרכוש האחד מהשני את חלקו, תוך מתן זכות קדימה למבקש לבצע את הרכישה. עוד נקבע כי אם ניסיון זה לא יצלח, תימכר הנחלה לצד שלישי.

10.בסופו של דבר, ולאחר שמינה שמאית והוגשה חוות דעתה ביחס לשווי הנחלה, בית המשפט לענייני משפחה נתן את פסק דינו המשלים. פסק דין זה קבע פרטים נוספים ביחס למתווה המכירה של הנחלה.

11.ביום 30.10.2023 וביום 28.1.2024 הגישו המשיבים והמבקש בהתאמה ערעורים לבית המשפט המחוזי על שני חלקיו של פסק הדין – פסק הדין החלקי ופסק הדין המשלים. למען שלמות התמונה יוער כי שני הצדדים נמנעו מלצרף את רמ"י ואת האגודה השיתופית כמשיבות לערעור. בעיקרו של דבר, המבקש ערער על קביעות שונות של בית המשפט לענייני משפחה, בין השאר בנוגע לתוקפם של תצהיר הוויתור וחוזה השיתוף, כמו גם לפרטיו של מתווה המכירה. מנגד, המשיבים ערערו על אופן פירוק השיתוף, וטענו כי ניתן היה לבצע פירוק שיתוף בעין באמצעות פיצול מגרש מהנחלה. עוד הלינו המשיבים על מתן זכות הקדימה במכירה למבקש.

12.ביום 26.3.2024 בית המשפט המחוזי קיים דיון בערעורים, ובו ביום נתן את פסק דינו. בית המשפט המחוזי דחה במלואו את ערעור המבקש וקיבל באופן חלקי את ערעור המשיב, בקבעו שיש "להמשיך בהליכי פירוק השותפות בדרך של חלוקה בעין באמצעות הפרדת מגרש מנחלה", ולא בדרך של מכירה. בהקשר זה צוין כי הגם שרמ"י הבהירה שקיימת מניעה לפצל את הנחלה, היא לא שללה את האפשרות של הפרדת מגרש מנחלה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבים הביעו תמיכה בפתרון זה בדיון שהתקיים בפניו, ואף הדגיש כי הם מתגוררים בתחומי הנחלה למעלה מארבעים שנה. על רקע זה נקבע כי היה מקום לבחון אפשרות זו עד תום, ולא לדחות אותה רק מהטעם שיחסי הצדדים עכורים. כן הוזכר בהקשר זה סעיף 39(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי "במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין". במישור המעשי, מאחר שבית המשפט לענייני משפחה לא דן באפשרות זו, בית המשפט המחוזי הורה על מינויו של שמאי לצורך בחינתה. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי הטענות הנוגעות לפירוק השיתוף במכירה התייתרו ולא דן בהן לגופן.

13.הבקשה שבפני מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במאמר מוסגר יצוין כי בהמשך לאי-צירופן של רמ"י ושל האגודה השיתופית כצד להליך בבית המשפט המחוזי – הן לא צורפו כמשיבות אף בגדרה של הבקשה הנוכחית.

14.בעיקרו של דבר, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הנחלה ניתנת לפיצול, וכי קביעה זו היא בעלת השלכות עקרוניות בכל הנוגע לאופן שבו מפרקים שיתוף במשק חקלאי. המבקש מדגיש בהקשר זה כי הפרדת מגרש מהנחלה עלולה להימשך זמן רב ולהצריך עלויות ניכרות מהצדדים, באופן שמנציח "כפיית שיתוף" ביניהם, במקום להביא לפירוק שיתוף יעיל ומיידי בדרך של מכירה. עוד טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנוגד להוראות ההסכם המשולש ולמדיניות רמ"י, שלא צורפה לערעור אף שהיא הבעלים בנחלה. כמו כן טוען המבקש, בהפנותו בין השאר לסעיף 114(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, כי באופן עקרוני יש להימנע מחלוקה בעין של משק חקלאי אלא להעדיף תשלום פיצוי במקום זאת. המבקש מוסיף וטוען כי לא היה מקום להחיל בנסיבות העניין את סעיף 39(א) לחוק המקרקעין, מאחר שאין מדובר בזכויות קנייניות במקרקעין כי אם בזכות אישית של בר רשות.

15.ביום 12.5.2024 הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשת רשות הערעור, אך הם לא עשו כן, גם לאחר שניתנה להם ארכה לפנים משורת הדין ביום 20.6.2024. נוסף על כך, ביום 22.5.2024 הוריתי לרמ"י להגיש עמדה מטעמה, שבה תתייחס בין השאר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזו הוגשה ביום 1.7.2024. בתמצית, רמ"י גרסה כי במישור העקרוני פסק דינו של בית המשפט המחוזי הולם את מדיניותה לפיה פיצול מגרש מנחלה עשוי להיות אמצעי לפירוק שיתוף בה. עוד הדגישה רמ"י כי אכן נקודת המוצא לדיון היא עקרון אי-פיצול הנחלה החקלאית, מבלי לגרוע מכך שהפרדת מגרש מגורים מנחלה מוכרת כחריג, בהתאם למסלולים ולתנאים שהוגדרו בהוראות רמ"י ובקובץ החלטותיה. לבסוף הטעימה רמ"י כי היא אינה מביעה עמדה ביחס לפתרון הרצוי בנסיבותיו של הסכסוך הפרטני בין הצדדים, וכי אין לה התנגדות ליישום האפשרות של הפרדת מגרש מנחלה במקרה דנן בהתאם להוראות הדין.

16.ביום 14.7.2024 הגיש המבקש תגובה לעמדת רמ"י. בתגובתו ציין המבקש כי גם אם קיימת אפשרות עקרונית לפרק את השיתוף בין האחים באמצעות הפרדת מגרש מנחלה, חלופה זו אינה ישימה בעניינם של הצדדים במסגרת אף אחד מהמסלולים שהציגה רמ"י. זאת, כך נטען, בין השאר בשל הצורך לבצע צעדים רבים על מנת לעמוד בנהלי רמ"י, שצפויים להיות יקרים ולחייב שיתוף פעולה בין האחים.

17.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 3376/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (24.8.2022); בע"ם 6942/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (8.11.2023)). חרף הניסיון לשוות לה כסות עקרונית וכללית, לאמיתו של דבר בקשת רשות הערעור מעלה שאלה בעלת אופי יישומי בלבד, הנוגעת לאופן פירוק השיתוף המתאים בנסיבותיהם הקונקרטיות של האחים. אף לא התרשמתי כי קבלת הבקשה נחוצה לשם מניעת עיוות דין. למותר לציין שבית המשפט המחוזי אמנם הורה להמשיך ולבחון את האפשרות של פירוק השיתוף בעין – שזו הדרך העדיפה על פי הוראותיו של חוק המקרקעין – אך הותיר לערכאה הדיונית להשלים את פרטיו של הליך זה. חשוב להבהיר, כי אין להוציא מכלל אפשרות שבחינה חוזרת של הנושא בבית המשפט לענייני משפחה תוביל למסקנה לפיה החלופה של הפרדת מגרש מנחלה אינה בת ביצוע. אולם, בין השאר לנוכח עמדתה העקרונית של רמ"י בנושא, אין מקום למנוע את בדיקת ההיתכנות של חלופה זו מלכתחילה.

18.לקראת סיום, ומבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים, אבקש להביע תקווה כי הצדדים יפעלו למניעת התארכות נוספת של ההתדיינות ביניהם, מעבר לנדרש לצורך פתרון הסכסוך ביניהם.

19.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.