בע"מ 3739/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.5.2020 (רמ"ש 3545-12-19, השופטת ג' לוין ). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 25.11.2019 (תלה"ם 55208-09-19, השופטת ר' קודלר עיאש ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, ולהם שלושה ילדים קטינים. מבלי להידרש לפירוט שאינו נחוץ בהקשר הנוכחי, יצוין כי ביום 25.3.2019 הגישה המשיבה בקשה ליישוב סכסוך בהתאם לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014 (להלן: החוק להסדר התדיינות ) (י"ס 56898-03-19). בהמשך לכך, התקיימה פגישת מהו"ת ובהסכמת הצדדים הוארכה מעת לעת תקופת עיכוב ההליכים, כאשר ביום 8.7.2019 ניתנה ההארכה האחרונה, למשך 30 ימים. לאחר שלא הוגשו בקשות או הודעות עדכון מטעם הצדדים, ביום 22.9.2019 הורה להם בית המשפט לענייני משפחה להודיע עד ליום 5.10.2019 מהי עמדתם ביחס להמשך ניהול ההליך. ביום 23.9.2019 הודיע המבקש כי הליך יישוב הסכסוך הסתיים ללא הצלחה ועל כן בכוונתו לנקוט בהליכים נגד המשיבה. בהחלטתו מאותו היום קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש להמתין לעמדתה של המשיבה.

3.

ביני לביני, ביום 22.9.2019 הגיש המבקש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. כמו כן, ביום 23.9.2019 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בנושא של משמורת והסדרי ראייה.

4.

ביום 6.10.2019 הגישה המשיבה בקשה לסילוק התביעה על הסף, ובה טענה שזו הוגשה בשעה שההליך ליישוב הסכסוך היה תלוי ועומד. ביום 25.11.2019 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, בקבעו כי הצדדים לא הגישו בקשה נוספת להארכת תקופת עיכוב ההליכים ועל כן היא הסתיימה ביום 8.8.2019. לנוכח האמור, נקבע כי המבקש הגיש את התביעה כדין, בחלוף 15 הימים הקבועים בחוק להסדר התדיינות (בהתחשב בכך שההארכה האחרונה פקעה ביום 8.8.2019).

5.

כנגד החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובה היא טענה, בעיקרו של דבר, כי למבקש לא עמדה זכות להגיש את התביעה שעה שהבקשה ליישוב סכסוך הייתה תלויה ועומדת והמשא ומתן בין הצדדים טרם הסתיים. לטענת המשיבה, בעשותו כך הפר המבקש את חובת תום הלב הדיונית שחלה עליו. מנגד, המבקש טען כי תקופת עיכוב ההליכים הסתיימה, ועל כן הוא היה רשאי להגיש את התביעה במועד שהוגשה.

6.

לאחר שהצדדים פנו להליך גישור שלא צלח, ביום 8.5.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור וכן קיבל את הערעור לגופו. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות הייחודיות של המקרה, ובשים לב להיסטוריה הדיונית של הצדדים, להארכות שניתנו לתקופת עיכוב ההליכים ולהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה כי על המשיבה למסור את עמדתה עד ליום 5.10.2019 – אין לשלול כי היא סברה שיש להמתין להכרעה שיפוטית באשר לסיום הליך הסכסוך. בנסיבות אלה, כך נקבע, התנהלותו של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב הדיוני ועם התכליות של החוק להסדר התדיינויות להקנות "זכות ראשונים" למי שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך. לנוכח האמור, נקבע כי תביעתו של המבקש היא מוקדמת ודינה להימחק.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות מהותיות, עובדתיות ומשפטיות, וכי הוא התערב שלא כדין בהחלטה נכונה שהתקבלה בבית המשפט לענייני משפחה. לטענת המבקש, החלטתו של בית המשפט המחוזי סוגרת את הדלת בפני מי שזכאים להגיש תביעות על פי החוק להסדר התדיינויות, ובכך יוצרת אנדרלמוסיה דיונית. לנוכח האמור, נטען כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי מטעמי צדק. לבסוף, המבקש טוען כי נסיבות המקרה נמנות עם אותם מקרים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, בין היתר בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי הבהיר כי היא ניתנה על רקע הנסיבות הייחודיות של המקרה. כמו כן, לא התרשמתי כי דחייתה תגרום לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה .

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.