פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
3742/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשה לרשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(השופטים
ש' שוחט
,
ע' רביד
ו-
נ' שילה
)
בעמ"ש 14349-10-19 מיום 18.03.2020
בשם המבקש:
עו"ד אורלי לוי-ברון
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט , ע' רביד ו- נ' שילה ) מיום 18.3.2020 בעמ"ש 14349-10-19, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני ) מיום 8.7.2019, בו חויבה המשיבה בתשלום פיצויים לטובת המבקש בגין אי פינוי דירתו. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי שהגיש המבקש, לפיו ההוראה על סילוק ידה של המשיבה מהדירה תבוצע רק לאחר שבית המשפט יורה על כך, וזאת רק לאחר שכספי מחצית הדירה יופקדו בבית המשפט או אצל נאמן (להלן: פסק דין - הפינוי ) - אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם חיובה בפיצוי בגין אי פינויה מהדירה, כפי שנעשה בתביעה הכספית שהגיש המשיב נגדה. זאת, כך צוין, שהרי "אם טרם הגיעה השעה לחייב את המערערת [המשיבה] לפנות את הדירה בפועל, כיצד ניתן לחייב אותה בתשלום הפיצוי המוסכם?". עוד צוין, כי אין מחלוקת שמלוא כספי מחצית הדירה הופקד אצל נאמנת רק ביום 2.6.2019, והמשיבה פינתה את הדירה בסוף חודש אוגוסט 2019, היינו בתוך הזמן שהוקצב לכך בפסק דין הפינוי, כך "שהיא לא הייתה צריכה כלל לשלם את הפיצוי". הודגש, כי משהמבקש לא הגיש ערעור על פסק דין הפינוי, שקבע כאמור כי טרם בשלה העת לחייב את המשיבה לפנות את הדירה, לא הייתה הצדקה לחייבה בפיצוי, ולפיכך יש לקבל את ערעורה.
2.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ה' באב התש"ף (26.7.2020).
ש ו פ ט