בע"מ 3746/15 פלוני נ. פלוני

פלוני הוריש את זכויותיו בנכס מסוים למבקשים 2-4 ולמשיבות. מבקש 1, שהוא אביהם של מבקשים 2-4, מונה למנהל העיזבון. בהמשך הגישו המשיבות תובענה בית המשפט לענייני משפחה. נטען כי בעת חלוקת הזכויות בנכס – קופחו זכויותיהן. התובענה התקבלה (תמ"ש 26704-03-12, כב' השופט י' אליהו ). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה (עמ"ש 17699-10-14, כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי, ח' ברנר ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה הדגישו המבקשים כי מן הראוי היה לדחות את התובענה העיקרית, וכי לא נפל כל פגם בחלוקת הזכויות בנכס.

עיינתי בבקשה ובצרופותיה, כמו גם בפסקי הדין האמורים. נדמה כי הבקשה מתמקדת בעיקרה במחלוקות העובדתיות העמוקות שנפלו בין הצדדים, ובשאלה האם אכן התבצעה תרמית כלפי המשיבות. ערכאות קמא פסקו לחובת המבקשים, ולאחר עיון בחומר לא מצאתי עילה להתערב. בתום בירור מקיף וממצה של החומר הראייתי נמצא כי מבקש 1, אשר חב כלפי המשיבות חובת נאמנות מכוח תפקידיו, הטעה אותן והסתיר מהן במזיד את שווי הזכויות העומדות לחלוקה. כמו כן נמצא כי מבקשים 2-4 – ילדיו של מבקש 1 - עשו עושר ולא במשפט על חשבון המשיבות, לאחר שקיבלו זכויות בשווי גבוה מן המגיע להם. מסקנות אלו נסמכות, כאמור, על אדנים עובדתיים מוצקים, אשר נפרשו בהרחבה בפסקי דינם של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. אמנם בא כוח המבקשים הציג את הבקשה באדרת משפטית, אך נראה כי לא סוגיות מעין אלו הכריעו את הכף נגד עמדת המבקשים. סופו של דבר לא מצאתי הצדקה להתערב בממצאים ובמסקנות של ערכאות קמא. זאת במיוחד בשים לב למסגרת הדיונית הנוכחית - בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.