בע"מ 3747-24 בע"מ 3747-24

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים, מיום אתמול, בענ"א 4232-05-25 (השופטת ע' אבמן-מולר) בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בבית שמש, משלשום, בצב"נ 48836-04-24 (השופטת י' גפן – סג"נ).

2.עניינה של הבקשה בהחלטת בית משפט השלום ליתן צו לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער טיפול והשגחה), המורה על הוצאת התינוקת, בתם של המבקשים, ילידת 17.4.2024, מבית החולים בו היא שוהה מאז לידתה, והעברתה למשפחת אומנה. ערעור המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה על הסף, בהתאם לסמכותו שבתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

3.מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבקשים הורי הקטינה, באמצעות באי-כוחם, לבטל את החלטות בתי משפט השלום והמחוזי, ולהורות על העברת התינוקת עם אִמה לבית הסבים. לוז טענתם הוא, שהכוונה 'האמיתית' של גורמי הרווחה היא הוצאת הקטינה לאימוץ, ובשל כך היה עליהם להגיש בקשה לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), ולא להשתמש ב'קיצור דרך' שלפי חוק הנוער טיפול והשגחה, תוך פגיעה בזכויותיהם. המבקשים סבורים כי בהעברת התינוקת למשפחת אומנה שהביעה כוונה לאמצה, יש משום 'מחטף' והתעלמות מהסכנה של היקשרות הקטינה למשפחה החדשה. עוד טוענים המבקשים, כי המדינה מחויבת לסייע להם, באשר הם בעלי מוגבלות, נוכח האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, המחייבת נקיטת פעולות להבטחת הזכויות שלהם לחיי משפחה.

דיון והכרעה

4.לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, בהחלטת בית משפט השלום, ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכן גם בתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע, מצאתי כי דינה של הבקשה להידחות; כך בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך דנן מכוח תקנה 1 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), התשל"א-1970.

5.צודקים המבקשים, כי בקשות רשות ערעור כגון דא ראויות להיבחן לפי אמת מידה מקלה וגמישה יותר. ואולם, וזה עיקר, נחוצים טעמים מיוחדים וחריגים שבגינם יתערב בית משפט זה בממצאי עובדה והערכות של גורמים מקצועיים, אשר נבחנו לעומק ואושרו בהחלטות של שתי ערכאות שיפוטיות (ראו: בע"מ 5620/22 היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני, פסקה 7 (27.12.2022)). טעמים כאלה אינם בנמצא בענייננו.

6.תחילה יאמר, כי בניגוד לרושם העולה מטענות המבקשים, הצו שניתן על-ידי בית משפט השלום תוחם עצמו לחודש ימים, והוא מהווה סידור זמני, עד לבחינה מעמיקה יותר של חלופות הטיפול המוצעות, בתוך פרק הזמן האמור: "באשר לעתיד, טרם נקבעו מסמרות ועל [המבקשים] לשתף פעולה באופן מלא עם גורמי הרווחה, ובמקביל על גורמי הרווחה לבחון בפרק הזמן הנדחה באופן יסודי ונדרש את האפשרות להשמה בבית הסבים, או אומנת קרובים אחרת ככל שקיימת", כך החלטת בית משפט השלום.

זאת ועוד, טענת המבקשים, לפיה משעה שבכוונת גורמי הרווחה לנקוט במסלול של אימוץ, אין ניתן לבקש צו לפי סעיף 12 לחוק הנוער טיפול והשגחה – אין לה על מה שתסמוך. מתגובת המשיבים, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, עולה כי גורמי הרווחה סבורים אמנם כי יש לבחון הליך אימוץ בעניינה של התינוקת. כך בשל היכרותם המעמיקה של המשיבים עם המבקשים, סביב הטיפול באחיה של התינוקת, יליד 18.5.2022, אשר בהיותו כבן שמונה חודשים, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לגדלו, לרבות השמתו באומנת קרובים – הוצא בצו חירום ממשמורתם. ואולם, נכון לעת הזאת, לא נמצאה משפחת אומנה לפי ההסדר הקבוע בחוק האימוץ, מטעמים רפואיים הנוגעים לתינוקת. בנסיבות אלו, הגשת בקשה לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, היא האפשרות המעשית היחידה שעמדה לפני גורמי הרווחה. עוד הוטעם בתגובת המשיבים, כי על-אף שמשפחת האומנה המיועדת הביעה רצון לאמץ, היא אינה חתומה על כל הסכם לפי חוק האימוץ, היא תצטרך לעבור תהליך כדי להיחשב כ'משפחת אימוץ', אם יוחלט לפעול בכיוון כזה בבוא העת, ומכל מקום הובהר לה שהקטינה עשויה לצאת ממשמורת רשות הרווחה בעתיד. משאלו הם פני הדברים – כל שאלה עקרונית באשר ליחס בין ההסדרים החוקיים – חוק האימוץ, וחוק הנוער טיפול והשגחה – איננה מתעוררת.

7.גם עיוות דין לא נגרם למבקשים. בַּרי כי טובת התינוקת מחייבת את הוצאתה מהאשפוז הסוציאלי בבית החולים, שבו היא שוהה מאז לידתה לפני כשלושה שבועות; כך לדעת כלל גורמי המקצוע, וכך גם מורנו השכל הישר. טובת התינוקת אף מחייבת את השמתה במשמורת בה יובטח שלומה. בדין קבע בית משפט השלום, כי "טובת הקטינה מחייבת לבחון את רצינותו ויציבותו של רצון הסבים על-ידי גורמי הרווחה וככל הנדרש גם על-ידי שירותי האומנה, בטרם תועבר הקטינה לביתם, וזאת בפרט נוכח הקשיים שעלו עד כה במעורבותם וכן מורכבות הקשר בינם לבין המשיבה, כפי שעלה בעבר". אין חולק כי הרחקת תינוקת רכה בימים ממשמורת הוריה הריהי צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק כאשר כלו כל הקיצין, אך טענות הצדדים נדונו לעומקן, והמסקנה היא כי כך מתחייב בעניין דנן בשלב הזה. החלטה זו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה (ראו: בע"מ 3974/22 היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני פסקה 41 (03.07.2022); דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 257 (2004)).

8.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא בזאת, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

יתכן גם שהמעשה – עשוי, אך אינני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים בהקשר זה.

אין צו להוצאות.