בע"מ 3752-24 בע"מ 3752-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ד' צרפתי, א' לינדנשטראוס ו-א' זגורי) בעמ"ש 64749-12-23 מיום 25.3.2024, שבגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (השופטת ו' ריקנטי-רוסהר) בת"ע 52171-08-16, בת"ע 52239-08-16 ובת"ע 52210-08-16 מיום 12.11.2023, שבמסגרתו הורה בית המשפט על בטלות צוואה בשל השפעה בלתי-הוגנת על המצווה.

2.אמם של המבקשים והמשיבה נפטרה (להלן: המנוחה) והותירה אחריה שתי צוואות. בצוואתה הראשונה ציוותה את כל רכושה למשיבה (להלן: הצוואה הראשונה), ואילו בצוואתה השנייה, שנערכה בערוב ימיה ולאחר עריכת הצוואה הראשונה, הורישה את רכושה למבקשים (להלן: הצוואה השנייה). לאחר פטירת המנוחה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו לקיום הצוואה השנייה; ואילו המשיבה הגישה בקשה למתן צו ירושה כדין, וכן התנגדות למתן צו לקיום הצוואה השנייה, בין היתר בטענה כי זו נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת.

3.בית המשפט לענייני משפחה ניתח בפסק דינו את נסיבות עריכת הצוואה השנייה וקבע, בין היתר, כי באותה העת הייתה המנוחה תלויה באופן מוחלט במבקשים, שהרחיקו אותה מהמשיבה, ואף הייתה במצב נפשי וגופני קשה, המעיד על היעדר עצמאות. לנוכח האמור, נקבע כי החתימה על הצוואה השנייה נבעה מהשפעה בלתי-הוגנת על המנוחה, וכי לפיכך צוואה זו בטלה מכוח סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. כפועל יוצא, בית המשפט לענייני משפחה נתן צו לקיום הצוואה הראשונה. המבקשים לא השלימו עם פסק הדין, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

4.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט לענייני משפחה לא ייחס משקל מספק לראיות שונות שהובאו בפניו ואף התעלם מפגמים במהימנותם של עדים מטעמה של המשיבה; וכי פסק דינו מכיל קביעות סותרות.

5.דינה של הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.הלכה עמנו כי בית משפט זה אינו נעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים שבמסגרתם מתעוררת שאלה עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ענייננו אינו בא בקהלם של מקרים חריגים אלו.

טענות המבקשים נטועות עמוק בנסיבות המקרה הקונקרטי, ומכוונות בעיקרו של דבר נגד ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט לענייני משפחה. הבקשה אינה מעוררת אפוא שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה מעוררת חשש לעיוות דין.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.