בע"מ 3771/21 פלוני נ. פלוני

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.3.2021 (עמ"ש 51056-09-20, השופטות מ' ברנט ו- ו' פלאוט והשופט צ' ויצמן ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 3.8.2020 (תלה"ם 14678-04-19, השופט ע' אליאס ).

רקע והליכים קודמים

2.

הצדדים הם בני זוג לשעבר, שנישאו בשנת 2011 ולהם שני ילדים שעודם קטינים – בת ילידת שנת 2005 ובן יליד שנת 2008. בשנת 2018 נפרדו הצדדים ומאז הם מנהלים הליכים משפטיים שונים המתאפיינים בעצימות גבוהה. בהליכים אלה מעורבים גם גורמים טיפוליים הסבורים כי הסכסוך גורם לקטינים נזק של ממש. העיון בתיק מעלה כי בעת הזו הבת מתגוררת עם המבקש ואינה מקיימת כל קשר עם המשיבה, ואילו הבן עבר לפני מספר חודשים להתגורר עם המשיבה ונפגש בתדירות נמוכה יחסית עם המבקש.

3.

מבלי להידרש למכלול הפרטים של הסכסוך המשפחתי, יצוין כי הבקשה דנן נסבה על פסק דין שבו נדרש בית המשפט לענייני משפחה לשלוש סוגיות – משמורת הקטינים (לרבות הסדרת זמני השהות שלהם עם ההורים), מזונות הקטינים וחלוקת הרכוש בין הצדדים.

4.

באשר לסוגית המשמורת, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הצדדים מצויים בטיפול משפחתי ובנסיבות אלה כל קביעה פוזיטיבית בנושא תביא להחרפה של ממש במרקם העדין של יחסי הצדדים, ולא תשרת את טובת הקטינים. על כן, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הבת תמשיך להתגורר עם המבקש, וזמני השהות שלה עם המשיבה ייקבעו במהלך הטיפול המשפחתי ובהתאם להמלצת הגורמים המטפלים. לגבי הבן נקבע כי הוא ימשיך להתגורר עם המשיבה וזמני השהות שלו עם המבקש יהיו כפי שהיה נהוג בין הצדדים – בכל סוף שבוע שני ובכל יום חמישי אחר הצהריים.

5.

באשר לסוגיה הרכושית, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לסטות מהחלוקה השוויונית של הנכסים לטובת המשיבה בשיעור קל מאד, וזאת משיקולי צדק, בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון או החוק ). בית המשפט לענייני משפחה ביסס קביעה זו על פערי השכר שבין הצדדים, בהתייחסו לכך שהמבקש משתכר פי שניים מהמשיבה, וכן על "הפער האישי ביניהם". כך, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי התרשם שהמבקש הוא "איש חזק מאד... מתוחכם ופיקח, השומר ומודע היטב לזכויותיו ומהלכיו", בעוד המשיבה היא "שברירית... תלותית ומתקשה". בית המשפט לענייני משפחה ציין כי כל אלה צפויים להוביל בעתיד להבדל של ממש ביכולת השיקום של כל אחד מהצדדים ולפער כלכלי ביניהם לטובת המבקש. לפיכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי המבקש יישא בכל תשלומיה השוטפים של הלוואת המשכנתה הרובצת על דירת המגורים של הצדדים עד למכירתה, וכי החלוקה של תמורת הדירה תעמוד על 55% למשיבה ו-45% למבקש.

6.

באשר לסוגית המזונות, קבע בית המשפט לענייני משפחה, בהתחשב בפערי ההכנסה בין הצדדים, כי על המבקש לשאת ב-65% ממזונות הקטינים. לאחר שהופחתו מחיוב זה הוצאות הבת המתגוררת עם המבקש הוא חויב לשאת במזונות הבן בסך של 1,300 שקלים לחודש, ומעת שהבת תגיע לגיל 18 – 2,500 שקלים לחודש, עד שהבן יגיע לגיל זה (ולאחר מכן שליש מהסכום האמור). בית המשפט לענייני משפחה הוסיף, כי בהתחשב בפסיקתו בעניין הרכוש, הוא אינו מחייב את המבקש בתשלום המזונות באופן רטרואקטיבי.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שכוון הן נגד הסטייה מחלוקת הרכוש השוויונית והן נגד פסיקת המזונות. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי – בכל הנוגע למזונות בלבד.

8.

באשר לסוגיה הרכושית, קבע בית המשפט המחוזי כי הסטייה מכלל החלוקה השוויונית במקרה זה התבססה על הנסיבות הקונקרטיות שהוכחו בהליך בהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי הן את ההבדל הניכר בהכנסות

הצדדים והן את קיומם של "פערים אישיותיים" ביניהם שיש להם רלוונטיות לעתידה של המשיבה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בנסיבות העניין, רמת ההכנסה של המשיבה תאפשר לה לספק את כלכלתה בקושי כאשר מביאים בחשבון את הטיפול בבן הנמצא באחריותה, וכי במכלול הנסיבות הצדק מחייב לסטות מכלל החלוקה השוויונית וזאת "באופן זהיר ומדוד".

9.

בכל הנוגע לסוגיית המזונות, קיבל בית המשפט המחוזי את טענות המבקש באופן חלקי, בקבעו בין היתר כי קיים הבדל בין קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לבין מזונותיו של קטין המתגורר בעיקרו בבית אחד. בהמשך לכך, הפחית בית המשפט המחוזי במידת מה את סך המזונות עבור הבן שבהם חויב המבקש בבית המשפט לענייני משפחה.

בקשת רשות הערעור

10.

לטענת המבקש, הבקשה דנן מעוררת מספר סוגיות עקרוניות, וביניהן השאלה האם יש מקום להתחשב בשיקול של "פערים אישיותיים" בין הצדדים כדי לסטות מחלוקת רכוש שוויונית בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון. המבקש אף מלין על כך שקביעות בית המשפט לענייני משפחה בעניין זה לא נסמכו על חוות דעת מקצועית, ואף לא התבססו על טענות שהועלו על-ידי המשיבה עצמה. המבקש מעלה אף טענות נוספות, בין היתר ביחס לקביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות, לרבות בכל הנוגע לפערי ההשתכרות בין הצדדים.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתשובה.

12.

בעיקרו של דבר, אינני סבורה שהבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או עקרונית, כנדרש לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית משפט זה נדרש בעבר לשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית כאשר היא מיישמת את ההסדר הקבוע בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, המאפשר "סטייה" מברירת המחדל של חלוקת רכוש שוויונית בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". בהקשר זה הובהר כי " המחוקק הותיר לשיקול דעתם של בתי המשפט ובתי הדין פיתוח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות לשימוש בסמכות זו, ואין מדובר ברשימה סגורה " (ראו: בע"ם 8206/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ט"ו (14.4.2015); בע"ם 2045/15 פלוני נ' פלונית , פסקה י' (21.5.2015)). כך נהגו הערכאות הקודמות. ההתייחסות לנתוניהם האישיים של הצדדים לא עמדה בפסקי הדין לבדה, ונזכרו בהם גם שיקולים נוספים כדוגמת פערי ההשתכרות בין הצדדים. על כך יש להוסיף, כי הסטייה מכלל החלוקה השוויונית הייתה מוגבלת ביותר בהיקפה. אני אף מייחסת משקל לעובדה שמדובר בפסק דין שנתנה הערכאה הדיונית המעורה היטב בפרטי הסכסוך המשפחתי על כל רבדיו, והתרשמה מהצדדים באופן ישיר לאורך תקופה ארוכה. בשים לב לכל זאת, אינני סבורה כי מדובר במקרה העומד באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כמו כן, לאחר עיון בפסקי הדין המפורטים והמנומקים היטב של הערכאות הקודמות, ובהתחשב גם בעובדה שחלק מטענותיו של המבקש בערעור התקבלו על-ידי בית המשפט המחוזי, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין.

13.

לא ניתן לסיים מבלי להביע תקווה כי עם תום ההליך המשפטי יצליחו הצדדים להנמיך את גובה הלהבות ביניהם, ולהתמיד בטיפול המשפחתי שנועד להביא לרווחת ילדיהם ולשיפור הקשר עמם.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.