בע"מ 38-24 בע"מ 38-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט והשופטים צ' ויצמן וי' מושקוביץ) בעמ"ש 61024-05-23 מיום 11.12.2023, שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' נוס) בתמ"ש 66413-06-22 מיום 20.5.2023, שבמסגרתו נדחתה תביעתו של המשיב 3 להכריז על המבקשת כפסולת דין; ובד בבד נקבע כי המבקשת אינה רשאית לחתום על מסמכים משפטיים ללא אישור האפוטרופוס לרכוש שמונה לה בעבר.

2.המשיב 3 – הוא האפוטרופוס לרכוש של המבקשת (להלן: החסויה) – הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על האחרונה כפסולת דין, לאחר שהתעורר אצלו החשש שמא היא מנוצלת לרעה על-ידי קרוביה. בפסק דינו קבע בית המשפט לענייני משפחה, בהתבסס על חוות דעת של מומחה מטעמו, כי לא התמלאו התנאים להכריז על החסויה כפסולת דין. לצד זאת, נקבע כי החסויה "אינה רשאית לחתום על מסמכים משפטיים בלא שיינתן אישורו של האפוטרופוס לרכוש לכך". על פסק דין זה הגיש המבקש – בנה של החסויה – ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה על בסיס תקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות). בית המשפט המחוזי הדגיש כי החסויה לא הוכרזה כפסולת דין, בניגוד לטענת המבקש; וכי עניינו של הערעור בצו הנוגע לכשרותה של החסויה, ולכן למבקש לא עמדה זכות להגישו.

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענים המבקשים, בין היתר, כי קיימות הגבלות פוגעניות פחות, אשר ניתן היה להטיל על החסויה, חלף חיובה באישור האפוטרופוס לרכוש לצורך חתימתה על מסמכים משפטיים; כי החסויה הוכרזה כפסולת דין "דה-פקטו", ללא הליך מתאים, ובניגוד לחוות הדעת שניתנה בעניינה; וכי כבנה של החסויה, המבקש היה מוסמך להגיש בשם החסויה ערעור לבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי האפוטרופוס לרכוש אינו ממלא את תפקידו נאמנה, ופועל בניגוד לטובת החסויה – באופן שאף אינו מאפשר לה לבקש ייצוג משפטי עצמאי.

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

5.ראשית, על פי פסק הדין מושא הבקשה, החסויה אינה רשאית לחתום על מסמכים משפטיים אלא באישור האפוטרופוס לרכוש שמונה לה; אישור כאמור לא צורף לבקשה. יתרה מכך, ייפוי הכוח שצורף כנספח לבקשה – עליו חתומה החסויה – מייפה את כוחם של עורכי דין אחרים; מתייחס לתיקים אחרים; ונחתם לפני זמן רב, ויש להצר על צירופו לבקשה דנן. לפיכך, הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לחסויה, נדחית בזאת על הסף.

6.אשר למבקש, כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אך במקרים חריגים אשר מתעוררת בהם שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. הבקשה נטועה עמוק בנסיבות המקרה הפרטני והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, הבקשה אינה מעלה חשש לעיוות דין.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.