פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
3806/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' ג'יוסי, א' אלון וד' מאזן)
בעמ"ש 15304-11-18 מיום 26.5.2019
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
המבקשת והמשיב היו נשואים משנת 1990. בחודש ספטמבר 2007, השניים נפרדו. הוגשה תובענה לאיזון משאבים. ביום 5.11.2009 קבע בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' סילמן ) (להלן: פסק הדין ), בהתאם לחוות דעת שערך מומחה (להלן: המומחה ), כי חלקה של המבקשת בגמלה שיהיה זכאי לה המשיב בעת פרישתו יעמוד על כ-2,600 ש"ח לחודש. בית המשפט קבע כי הזכויות יחולקו במועד מימושן, להבדיל מהיוונן. כמו כן, נקבעו תשלום חודשי זמני – עד לפרישת המשיב – בגובה 2,600 ש"ח ותשלום חד פעמי בגין פערים בין הצדדים שנבעו מטיפול המבקשת במשפחתם. בחודש ספטמבר 2017 הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט (תלה"מ (משפחה קר') 38361-09-17). במסגרתה, נטען כי לצורך רישום פסק הדין במנהלת הגימלאות במשרד האוצר, בהתאם לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד–2014 (להלן: חוק חלוקת חיסכון פנסיוני ) (אשר נכנס לתוקף בשנת 2015), נדרש לתקן את פסק הדין כך שיציין את השיעור שלו היא זכאית מהגמלה. המבקשת טענה גם כי היא זכאית לשיעור גבוה יותר מגמלת המשיב. ביום 8.11.2017 קבע בית המשפט כי אין מקום לבחון מחדש את חלוקת הרכוש, וכי די במתן פסיקתה מתוקנת, אשר ניתנה ביום 31.1.2018. בהמשך, ביום 9.5.2018, הגישה המבקשת תובענה נוספת לבית המשפט (תלה"מ (משפחה קר') 20513-05-18), וטענה כי הסכום שהיא מקבלת בעקבות התיקון נמוך מהמגיע לה, וכן כי היא אינה זכאית בשלב זה לקצבת שארים. בית המשפט ביקש את עמדת המומחה, ובהמשך אף זימן נציג מטעם משרד האוצר. מדבריהם, עלה כי בוצעה הפחתה בתשלום למבקשת בשל רישום הזכאות לקצבת שארים; וכי בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970 (להלן: חוק הגימלאות ), זכאות המבקשת לקצבת שארים תוכל להתברר רק בעת פטירת המשיב, אך ככל הנראה המבקשת תהיה זכאית לה. על אף הצעת בית המשפט לבחון אפשרות של היוון חלקה של המבקשת בגמלה, הצדדים לא הגיעו להסכמה, וביום 28.10.2018 קבע בית המשפט כי ההליך מיצה את עצמו. נקבע כי טענות המבקשת בנוגע לחוק הגימלאות אינן מצויות בסמכות בית המשפט; וכי ממילא מרבית טענותיה מכוונות לקביעות חלוטות.
2.
המבקשת ערערה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. ביום 26.5.2019 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' ג'יוסי , א' אלון ו ד' מאזן ) את הערעור. נקבע כי הסכום שמועבר למבקשת אכן נמוך מהסכומים שנקבעו בחוות הדעת ובפסק הדין הראשון, אך כי הדבר נובע מיישום חוק חלוקת חיסכון פנסיוני שנכנס לתוקף בשנת 2014, ומהפרשה לטובת קצבת השארים, וכי טענות אשר למגבלות שמטיל החוק אינן עניין לבית המשפט לענות בו, אלא למחוקק. עוד נקבע כי יתר טענות המבקשת מכוונות נגד קביעות בהליכים שונים אשר הפכו חלוטות, ולא ניתן להעמידן מחדש לבחינה – בייחוד שבמסגרת פסק הדין הראשון הכריע בית המשפט בכלל הסוגיות הרכושיות ובאיזון המשאבים הכולל בין הצדדים.
3.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשת – שאינה מיוצגת – מכוונת טענותיה, ככל שניתן להבין, לכך שהסכומים המועברים לה מגמלת המשיב אינן מספיקים לה לצורכי מחייה, ולכך שלמשיב ישנם נכסים נוספים שלא נכללו במסגרת האיזון בין השניים. המבקשת טוענת כי היא נתונה במצוקה כלכלית וסובלת מבעיות בריאות, וכי היא אינה מסוגלת לכלכל את עצמה בשל כך. עוד נטען נגד העובדה כי קצבת השארים אינה מובטחת למבקשת כבר בשלב זה. המבקשת טוענת, בכלליות, נגד הוראות חוק חלוקת חיסכון פנסיוני, וטוענת כי היה מקום לקחת בחשבון את הדברים כבר במועד ההכרעה בנוגע לאיזון המשאבים.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי לבקש תשובה. מצאתי כי הקביעות בפסק הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין. בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בתמוז התשע"ט
(9.7.2019).
ש ו פ ט