בע"מ 3828/08 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא ע' חבש וכבוד השופטים מ' דרורי ו-ח' בן-עמי ) מיום 13.2.08 בע"מ 2126/07 שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופט פ' מרכוס ) מיום 29.8.07 בתמ"ש 10022/97.

העובדות והליכים קודמים

1.

המבקש והמשיב הם אחים, ביניהם התגלע סכסוך הנוגע לבית בפסגת זאב (להלן - הבית ) אשר באגפים נפרדים שלו מתגוררים המשיב, המבקש ובני משפחתו, אחותם של המבקש והמשיב ובני משפחתה וכן הוריהם של הצדדים לבקשה זו. בין האחים ובני משפחה נוספים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים רבים וממושכים. בניסיון להביא לסיום המחלוקות ביניהם, ערכו הצדדים, ביום 20.5.1993, הסכם בו התחייבו להפנות את ההכרעה במחלוקות האמורות לבוררות. אולם בסופו של דבר לא יושם הסכם זה הלכה למעשה משלא ניתנה לכך הסכמתו של המשיב. לאחר כשנה ערכו האחים הסכם נוסף לפיו יימכר הבית ומתוך התמורה יועבר לידי המשיב סכום של 80,000 ₪ ואילו יתרתה תועבר לידי המבקש.

עוד נקבע בהסכם כי כל ההליכים שנקטו האחים זה כנגד זה יוקפאו וכן כי המשיב ימשיך בהליכים להוצאת היתר בניה לבית

בעוד שהמבקש ישא בתשלומים הנובעים מהחזקת הבית (להלן - ההסכם ).

2.

גם לאחר עריכת ההסכם המשיכו חילוקי הדעות בין הצדדים. בתביעה שאותה הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 10022/97) הוא ביקש כי בית המשפט יצהיר כי ההסכם הינו תקף ומחייב. ביום 15.8.2001 נעתר בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט פ' מרכוס ) לתביעתו של המבקש וקבע כי ההסכם בין הצדדים השתכלל לכדי הסכם מחייב. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי "אינני נכנס לשאלת אכיפתו של ההסכם וכל צד יפנה בוודאי בתביעות או בקשות לערכאות המוסמכות". המשיב ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 659/01, כבוד השופטת מ' ארד ) אשר דחה את הערעור ביום 14.2.2002.

3.

בעקבות זאת, המבקש שב ופנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 10022/97) בתביעה לאכיפת ההסכם אשר הופר, לטענתו, על ידי המשיב. המשיב טען כי המבקש הוא שהפר את ההסכם וגרם לכך שהמשיב לא יוכל לבצעו, וכי על כן דין התביעה להידחות. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופט פ' מרכוס ) קבע כי בניגוד לאמור בהסכם, המשיך המבקש לנקוט ולנהל כנגד המשיב הליכים רבים ונמנע מתשלום החובות הנוגעים להחזקת הבית, בעוד שהמשיב עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. משכך, פסק בית המשפט לענייני משפחה כי בעוד שהמשיב לא הפר את ההסכם, המבקש הפר גם הפר אותו. על כן, דחה בית המשפט לענייני משפחה, ביום 29.8.2007, את תביעת המבקש לאכיפת ההסכם, משסבר כי בנסיבות המקרה תהיה האכיפה בלתי צודקת.

4.

על פסק דין זה של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 2126/07) בו טען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בקובעו כי המבקש הפר את ההסכם. ביום 13.2.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ע' חבש וכבוד השופטים מ' דרורי ו-ח' בן-עמי ) את הערעור מן הטעם שהערעור הינו עובדתי במהותו והוא לא שוכנע שנפלה טעות כלשהי בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גם מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה מבוססות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

המבקש טוען כי יש להעניק לו רשות ערעור לאור התערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה. לטענת המבקש, בעוד שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההסכם מחייב ובר תוקף, בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם אינו מחייב את המשיב, וזאת למרות שכל הטענות כנגד תקפו של ההסכם נדונו בבית המשפט לענייני משפחה ונדחו.

6.

המבקש אף מעלה טענות שונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. בין היתר הוא טוען: כי המשיב מעולם לא ביקש היתר בניה כנדרש על פי ההסכם; כי המבקש לא הפריע לו בהוצאתו של היתר בניה כאמור; וכי בניגוד לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה הוא לא החליף את שמו של המשיב בשמו שלו בתב"ע ואם הדבר נעשה, הרי שהוא נעשה במטרה לקדם את הוצאת ההיתר. בנוסף, טוען המבקש כי הוא מוכן ואף מבקש לקיים את ההסכם.

7.

עוד קובל המבקש על גובהן של הוצאות המשפט שהטיל עליו בית המשפט המחוזי.

8.

לבסוף, טוען המבקש כי לאור כל האמור לעיל יש לקבל את בקשתו ולאכוף את ההסכם.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.

כידוע, רשות לערער על עניין שנדון כבר בשתי ערכאות קודמות תוענק רק מקום בו אותו עניין מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפניי נוגעת כל כולה לנסיבות הספציפיות של המחלוקת המשפחתית בין האחים ואין היא מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית. כבר מטעם זה דינה של הבקשה להידחות.

10.

למעלה מן הדרוש, סבורני כי יש לדחות את טענות המבקש גם לגופן. אשר לטענת המבקש לפיה שגה בית המשפט המחוזי כאשר התערב בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, דומה כי נשתכח מלב המבקש כי יצאו תחת ידיו של בית המשפט לענייני משפחה שני פסקי דין. בפסק דינו מיום 15.8.2001 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ההסכם בין המבקש לבין המשיב הינו הסכם מחייב. בפסק דינו מיום 29.8.2007 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש הפר את ההסכם וכי לא יהיה זה צודק לאכוף אותו. בקשת רשות הערעור שלפניי מתייחסת לפסק דינו השני של בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת הערעור על פסק הדין מיום 29.8.2007 כלל לא דן בית המשפט המחוזי בשאלת תקפותו של ההסכם ובוודאי שלא שינה מקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין זה.

11.

אשר לטענותיו העובדתיות של המבקש - הלכה היא כי התערבות בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון במקרים בהם נפל בקביעותיה של הערכאה הראשונה פגם הברור על פניהן [ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582 (1998); וראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 639 (מהדורה תשיעית, 2007)]. המקרה שלפניי אינו נופל בגדרם של אותם מקרים נדירים. נהפוך הוא, מעיון בחומר שהוגש על ידי המבקש ובשני פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה, עולה כי מסקנותיו מבוססות היטב בחומר הראיות שהונח לפניו.

12.

באשר לטענת המבקש כנגד גובה הוצאות המשפט שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי - הכלל הוא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעת הערכאה דלמטה בשאלת גובה הוצאות המשפט, אלא במקרים שבהם נפל משגה ממשי בפסיקתה [ע"א 733/87 חייט

נ' ארגון מושבי הפועל המזרחי בע'מ , פ"ד מג(4) 768, 769 (1989);

ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 305 (2003)]. אינני סבור כי המקרה שלפניי מצדיק התערבות כאמור בפסיקת ההוצאות של בית המשפט המחוזי.

13.

יש לציין כי ביום 5.8.2008 הגיש המבקש בקשה לצירוף מסמכים וטענות נוספות לבקשת רשות הערעור. לאחר שעיינתי בבקשה ולאור דחיית טענותיו של המבקש לגופן, כאמור לעיל, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה זו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.