בע"מ 3834/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 23.4.09 בתיק בר"ע 1222/09, בו התקבל בחלקו ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופטת פלאוט) מיום 19.2.09 בתיק בש"א 1781/09.

ב.

המבקש, אזרח ארה"ב, פגש בארצות הברית את המשיבה - אזרחית ישראל - ובשנת 2003 נולד בנם (להלן הקטין ). בין הצדדים התנהלו הליכי משמורת, בסופם קבע בית משפט במדינת נוואדה משמורת משותפת ותנאים להוצאת הקטין מארה"ב. ביום 1.2.06 הביאה המשיבה, ללא ידיעת המבקש, את הקטין לישראל. ביום 12.7.06 הגיש המבקש תביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - 1991 (להלן החוק ). המשיבה לא התייצבה לדיון שנקבע, וביום 6.12.06 ניתן פסק דין לטובת המבקש. ביום 18.1.09 אותרה המשיבה באקראי על ידי המשטרה, וביום 28.1.09 – לאחר דיון בבית המשפט לענייני משפחה במעמד הצדדים – בוטל פסק הדין. ביום 19.2.09 התקיים דיון,שבסופו ניתנה ההחלטה נשוא הליך זה.

ג.

בהחלטתו נדרש בית המשפט לבעייתיות העולה מהפער שבין מועד הגשת התביעה (12.7.06) לבין מועד בירורה (בשנת 2009). וכך נקבע:

"בצריך עיון הדיון בשאלה האם על בית המשפט להתייחס לתביעה כתביעה המוגשת יותר משנה לאחר מועד האירוע, שאז על פי סעיף 12 לחוק תיבדק שאלת השתלבותו של הקטין בסביבתו החדשה, או אם יש להתייחס לתובענה כתביעה שהוגשה בתוך שנה מהאירוע, שאז נטענת טענת הגנה על פי סעיף 13(ב) לחוק, או אז תבדק השאלה האם החזרת הקטין 'תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל'".

נוכח ספק זה, הורה בית המשפט על מינוי מומחה שיתייחס (בתוך כשלושה שבועות) לשתי שאלות:

"1.

האם הקטין השתלב בסביבתו החדשה באופן המונע את החזרתו לארה"ב.

2.

האם החזרת הקטין תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הקטין בדרך אחרת במצב בלתי נסבל".

ד.

כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בתמצית נטען, כי בהליכים לפי החוק אין מקום למינוי מומחה ללא טעם מיוחד, וכי נוכח הגשת התביעה בתוך שנה ממועד החטיפה לא היה מקום להנחותו לבדוק את סוגיית ההשתלבות. ביום 23.4.09 קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי. נקבע כי בנסיבות המקרה הספציפי - ובפרט הנתק הממושך בין המבקש והקטין, והעובדה שהקטין אינו דובר אנגלית - בדין הורה בית המשפט על מינוי מומחה. הוזכרו גם טעמים נוספים. אשר לעניינים שחוות הדעת התבקשה לגביהם, נקבע כי בית המשפט היה רשאי שלא להכריע בשלב זה בשאלה שהושארה בצריך עיון - ולפיכך רשאי היה לבקש חוות דעת בשני העניינים. מנגד, ולכך הסכימה המשיבה, הורה בית המשפט על מחיקת הסיפה של השאלה הראשונה, כך שתורה (בהתאם ללשון החוק) "האם הקטין השתלב בסביבתו החדשה" ללא הסיפה "באופן המונע את החזרתו לארה"ב".

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי התלם החרוש בפסיקה מורה על השבה מהירה של הקטין החטוף, ועל מינוי מומחים - צעד שמטבע הדברים חותר תחת מגמה זו - רק במקרים חריגים. עוד נטען, כי מרוץ הזמנים לפי סעיף 12 לחוק נעצר ביום "פתיחת ההליכים בפני הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתקשרת" - ואין לייחס משקל למועד איתורו של הקטין, גישה לפיה יוצא ההורה המתחמק מהדין נשכר. ולבסוף, נטען כי ככל שסבר בית המשפט לענייני משפחה שקיים ספק משפטי - היה עליו להכריע בו בטרם מינוי המומחה.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במקרה שלפנינו, בית המשפט לענייני משפחה טרם הכריע בשאלת הוראת החוק החלה בנסיבות – שהיא השאלה המרכזית. בסופו של יום, משיג המבקש על מינוי מומחה. אכן:

"בשל אילוצי הזמן הכבדים שהסדר האמנה מחיל על החזרת ילד חטוף להורה המשמורן, מוטל על בית המשפט לפעול במהירות מיוחדת לצורך בירור התנאים לתחולת האמנה, ובכלל זה גם טענות ההורה החוטף בדבר תחולת הגנות החריגים המסייגים את חובת ההחזרה על-פיה... מימד הזמן הוא פועל יוצא מהוראות מפורשות של האמנה, ומתכליתה העניינית. מימד הזמן לביצוע הוראות האמנה קשור קשר הדוק גם לשיקולי טובת הילד... לאור זאת, מצוות הרשויות ומצווים בתי המשפט לעשות כל אשר לאל ידם על מנת למצות הליכים על-פי האמנה להחזרת ילד חטוף בצורה כוללת, מרוכזת, ובמהירות ככל הניתן, תוך היזקקות למלוא חומר הראיות וחוות דעת המומחים שיוגשו להם בלוחות זמנים קצרים ביותר" (בע"מ 1855/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה).

ברם, בנסיבות סבר בית המשפט כי יש צורך במינוי מומחה, וכי טובת הקטין מחייבת זאת. מדובר בהחלטת ביניים בנושא המסור ככלל לערכאה המבררת, ולא בנקל תתערב בו ערכאת ערעור, קל וחומר בגלגול ערעורי שני (רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (לא פורסם)). ולבסוף, חוות דעתו של המומחה היתה אמורה להיות מוגשת עד לדיון שנקבע ליום 11.3.09, אין המדובר איפוא בהארכה משמעותית של ההליך. על כגון דא נאמר במקורותינו בהקשר קרוב של השבת בן אל חיק אביו, "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" (בראשית מג, י).

ז.

אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשה.