בע"מ 3868/19 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.5.2019 (עמ"ש 52206-04-19, השופט נ' סילמן ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה מיום 7.3.2019 (תמ"ש 37782-03-15, השופטת ה' גולדקורן ).

2.מקורה של הבקשה במחלוקת בין המבקש והמשיבה, שהיו נשואים זה לזו במשך כ-18 שנה, בעניין פרשנותו של אחד הסעיפים בהסכם הגירושין שלהם (להלן: ההסכם ). ביום 21.4.2005 השניים חתמו על ההסכם, ובהמשך לכך הוא קיבל תוקף של פסק דין. הסעיף השנוי במחלוקת עוסק בחלקה של המשיבה בזכויות הסוציאליות של המבקש. באופן יותר ספציפי, השאלה שהתעוררה היא האם למשיבה זכויות גם בתשלומי הפנסיה שמקבל המבקש מיום פרישתו המוקדמת ממקום עבודתו, או רק בתשלומי הפנסיה שלהם יהיה זכאי עם הגיעו לגיל 67, כלומר החל במועד הפרישה לפי הדין.

3.

בשנת 2015, עם יציאתו של המבקש לגמלאות, הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בעניין חלקה בזכויותיו הפנסיוניות של המבקש. ביום 16.8.2017 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התביעה, והורה על נוסחה לחישוב הזכויות.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, שהעמיד במרכזו טענות שעניינן כוונת הצדדים ביחס לשאלת המועד שממנו זכאית המשיבה לחלק בזכויותיו הפנסיוניות. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט המחוזי ביום 14.5.2018 על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך לכך נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין משלים, שהוליד את ההליך דנן. בעיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה דחה את עמדתו הפרשנית של המבקש, וקבע כי אם בעת החתימה על ההסכם כוונתו של המבקש הייתה לקבוע את מועד החלוקה של הכספים לאחר הגיעו לגיל 67, היה עליו לציין זאת במפורש. זאת, מאחר שאין חולק על כך שתכנן לצאת לגמלאות לפני מועד זה.

5.

המבקש חזר והגיש ערעור גם על פסק הדין המשלים (שדיון בו קבוע, נכון לעת הזו, ליום 17.6.2019), ובצדו הגיש גם בקשה לעיכוב ביצועו. המבקש טען בין היתר כי מצבה הכלכלי של המשיבה קשה, ועל כן קיים חשש של ממש שלא יוכל להשיב את המצב לקדמותו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע והזכיר כי ככלל, אין בעצם הגשתו של ערעור כדי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, ולא כל שכן כאשר הסעד שנפסק הוא כספי. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי המבקש לא הוכיח שייתקל בקושי להשבת הכספים אם פסק הדין לא יעוכב – מה גם שניתן יהיה בכל מקרה להורות על קיזוז הכספים שהמבקש יעביר למשיבה לאחר גיל 67. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי לא מצא שסיכויי הערעור מובהקים, בנסיבות שבהן המסקנה בדבר כוונת הצדדים היא קביעה עובדתית שערכאת ערעור ממעטת להתערב בה.

6.

בבקשת רשות הערעור דנן המבקש מלין כנגד החלטה זו, ומבקש לעכב את ביצוע התשלומים על ידו עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקש שב על טענתו שמצבה הכלכלי של המשיבה קשה ולפיכך היא לא תוכל להשיב לו את הכספים אם יתקבל הערעור. לשיטתו, אם תרחיש זה יתממש אין לאלצו להמתין במשך שנים עד לקיזוז התשלומים שבהם יהיה חייב בעתיד. המבקש סבור אפוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, בעיקר כאשר מדובר בעיכוב קצר מועד, וכן טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי סיכויי הערעור אינם מובהקים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כאמור, הבקשה נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, ושהערעור עליו קבוע לשבוע הבא. ביחס לבקשות מסוג זה הובהר כי יש לגלות ריסון, והן יתקבלו רק לשם מניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין ( ראו: בע"ם 9569/16 פלוני נ' החסויים , פסקה 14 (18.12.2016); בע"ם 3440/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 9 (30.5.2019)). לא השתכנעתי כי הנסיבות דנן, במיוחד בשים לב לכך שעסקינן בסעד כספי כפי שהדגיש אף בית המשפט המחוזי, עומדות באמות מידה אלו

(ראו למשל: ע"א 952/15 מקס נ' דינר, פסקאות 10-9 (9.2.2015)). מבלי להידרש כלל לשאלת סיכויי הערעור, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וכי ישנה הצדקה להתערב בבחינה שערך בית המשפט המחוזי ביחס לכך. ראוי להוסיף ולהדגיש, כי על פני הדברים נראה כי האפשרות של קיזוז התשלומים מחובותיו העתידיים למשיבה אכן ממזערת עוד יותר את הנזק האפשרי למבקש, ולא מצאתי כי יש ממש בטענותיו בנוגע לעניין זה .

8.

לא אוכל לסיים מבלי להביע מורת רוח מהגשת הבקשה, בעניין שעל פניו אינו מתאים לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא כל שכן במועד כה קרוב לדיון בערעור עצמו.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אך מפני שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.