בע"מ 3931/15 פלוני נ. פלוני

1.

למבקשת ולמשיב ילדה משותפת, קטינה בת 3, ילידת קנדה ובעלת אזרחות קנדית ואזרחות ישראלית. המבקשת והמשיב אינם חיים יחדיו מאז שנת 2012, אז הייתה הקטינה בת כמה חודשים בלבד. הקטינה נולדה והתגוררה בקנדה כל חייה עד ליום 16.1.2015 אז עזבה המבקשת את קנדה יחד עם הקטינה והגיעה לישראל. במהלך חודש מרץ הגיש המשיב תביעה להשבת הקטינה לקנדה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: החוק ; אמנת האג או האמנה ). ביום 12.4.2015 הגיע המשיב לישראל לצורך דיון ההוכחות שנקבע בתביעתו. לאחר הגעתו הסכים עם המבקשת על הסדרי הראייה שיחולו בזמן שהותו בישראל. למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגעתה לישראל הגישה המבקשת תביעת משמורת על הקטינה לבית המשפט לענייני משפחה בישראל.

2.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ו' שביט פינקלשטיין ) קיבל את תביעת המשיב ב פסק דין מפורט ומנומק. נקבע כי המבקשת הפרה את הוראות האמנה והרחיקה את הקטינה שלא כדין מקנדה – היא מקום מגוריה הרגיל של הקטינה כמשמעו באמנה, תוך הפרת זכויות המשמורת של המשיב. עוד נקבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מתקיימים החריגים לחובת ההחזרה הקבועים בסעיף 13 לתוספת לאמנה (להלן: החריגים ) העוסקים במצבים בהם ניתנת הסכמה להרחקה או כשישנו חשש כי ההחזרה תגרום לקטין לנזק פיזי או נפשי. לפיכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה על החזרת הקטינה לקנדה בתוך 10 ימים ממועד פסק הדין תוך שהורה על עיכוב ביצוע בן 7 ימים של פסק הדין.

3.

ביום 27.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר והשופטים

י' שבח ו ש' שוחט ) את ערעור המבקשת על פסק הדין על סמך סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בבחינת למעלה מן הצורך קבע גם בית המשפט קמא כי המבקשת לא הרימה את הנטל הראייתי לקיומם של החריגים המאפשרים לחרוג מחובת ההחזרה הקבועה באמנה. בית המשפט קמא הורה אפוא על החזרת הקטינה לקנדה בתוך 10 ימים מיום מתן פסק דינו, קרי עד ליום 6.6.2015.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי אשר יחד איתה הוגשה גם בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט קמא. המבקשת משיגה על קביעות בית המשפט לענייני משפחה, שאומצו כאמור על ידי בית המשפט קמא. בתמצית, טוענת המבקשת כי לא ניתן משקל מספיק לטובת הקטינה; כי שגה בית המשפט לענייני משפחה שקבע כי לא מתקיימים החריגים; וכי הואיל ומדובר בקטינה שחלה עליה – כך המבקשת – חזקת הגיל הרך, הנטל להוכיח כי הרחקת המבקשת הייתה שלא כדין היא על המשיב. עוד נטען כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מאפשר לה להתגורר עם הקטינה בקנדה ולנהל את הליך המשמורת שפתח בו המשיב. לבסוף, טוענת המבקשת כי אמת המידה למתן רשות לערער לפני בית משפט זה ב"גלגול שלישי" כשמדובר בענייניהם של קטינים צריכה להיות מקלה וגמישה מהמקובל.

5.

התשתית העובדתית הצריכה לענייננו נקבעה ופורטה באריכות על ידי בית המשפט לענייני משפחה. על פי קביעותיו, הקטינה נולדה וגדלה כל חייה בקנדה תחת משמורת משותפת של שני הוריה. נמצא כי יחסיה עם המשיב היו תקינים וסדירים. הטענות שלפיהן המשיב פגע בקטינה נדחו בכללותן. לקיחתה של הקטינה לישראל הייתה אירוע חריג במהלך חייה ונעשתה ימים ספורים לאחר שהגיש המשיב תביעת משמורת על הקטינה בקנדה. עוד נקבע כי הרחקת הקטינה מקנדה לא הייתה בהסכמה המשיב, ואף לא הוכח כי החזרת הקטינה לקנדה תגרום לה נזק פיזי או נפשי. כאמור, קביעה זו הודגשה ביתר שאת בפסק הדין של בית המשפט קמא. קביעות אלו כולן נסמכו על חומר הראיות שנפרש לפני בית המשפט לענייני משפחה, אשר בין היתר התרשם באופן בלתי אמצעי מהמבקשת ומהמשיב שהעידו לפניו.

6.

מכאן לבקשה שלפניי. בעיקרם של דברים, חוזרת המבקשת על טענותיה לפני הערכאות הקודמות ובעיקר על טענותיה הנוגעות לטובת הקטינה ועל יכולתה של המבקשת לגדלה בגפה בקנדה. טענות אלו מכוונות לממצאי העובדה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ולאופן שבו יישם את הדין במקרה הפרטני. כידוע, טענות מסוג זה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זו תינתן במשורה וכאשר מתעוררת שאלה עקרונית או כאשר קיים חשש לעיוות דין של ממש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כפי שציינה המבקשת, תתכן גמישות בהחלת אמת המידה האמורה בהליכים הנוגעים ליישום אמנת האג וזאת בשל אופיין הרגיש של הסוגיות המתעוררות כמו גם ההכרח להבטיח את טובת הקטינים. חרף זאת, גמישות זו אין משמעה כי הרשות תינתן בכל מקרה ומקרה (בע"ם 356/15 פלוני נ' פלונית , פסקה ז' (20.1.2015)). בשים לב לטיבן ולמהותן של טענות המבקשת כפי שתוארו לעיל, לא מצאתי כי הן מגלות עילה למתן רשות לערער לפני בית משפט זה. טענות המבקשת התבררו בקפידה על ידי שתי הערכאות הקודמות ואינן מצריכות בירור שיפוטי נוסף.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע.