בע"מ 3935/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) ניהלו מערכת יחסים זוגית, במסגרתה נולדה להם בת, היא המשיבה 2. בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר זכויות המבקש בנכס אשר נרכש ממינהל מקרקעי ישראל, נרשם על שם המשיבה 1 בלבד, ובו התגוררו הצדדים במשך שנים (להלן: הנכס או דירת המגורים ). מחלוקת זו הובאה להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת תביעה שהגיש המבקש ביום 15.2.2018 למתן פסק דין הצהרתי נגד המשיבות לפיו יוצהר כי הוא בעל מחצית הזכויות בנכס. במקביל, עתר המבקש לסעד זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה ו /או פעולות בנייה בנכס וכן אוסר על המשיבות למנוע מהמבקש לחזור להתגורר בו. בהקשר אחרון זה יצוין כי המבקש הורחק מדירת המגורים בהתאם לצו הגנה שניתן בהיעדרו, אשר הסתיים ביום 3.1.2018.

2.

בהחלטה מיום 18.3.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ג' ג'בארין כליפה ) את הבקשה לסעד זמני באופן חלקי, והורה על איסור דיספוזיציה לצד איסור חלקי על ביצוע פעולות בנייה בנכס. עם זאת, בקשתו של המבקש כי יותר לו לחזור להתגורר בדירת המגורים – נדחתה. נקבע כי המבקש הצביע אמנם על קיומה של עילת תביעה המבוססת על ראיות לכאורה, אך מדובר בבקשה לסעד זמני הזהה לסעד העיקרי בתובענה ויש בכך משום קבלת תביעתו של המבקש כי הוא בעל זכויות קנייניות בדירה. עוד נקבע, כי מאזן הנוחות בעניין זה נוטה לטובת המשיבות, שכן הנזק שייגרם למבקש באי מתן הצו ככל שיימצא כי הוא בעל זכויות בדירה ניתן לכימות ולפיצוי כספי, ואילו הנזק שייגרם למשיבות כתוצאה מכפיית מגוריו של המבקש בבית בו הן מתגוררות הינו "נזק בלתי הפיך ולא ניתן לפיצוי או להערכה כספית, נזק הפוגע בזכות הקניין והמדור של המשיבות בתוך מרחבן האישי והביתי".

3.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו האמורה של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה טען להיעדר מקום מגורים חלופי באשר בני משפחתו אינם מסכימים עוד לארח אותו בביתם. עוד נטען, כי זכותו של המבקש להמשיך להתגורר בנכס אינה מבוססת אך על טענתו לזכות קניינית אלא גם על טענה לזכויות אחרות דוגמת רישיון שימוש במקרקעין. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' גלפז מוקדי ) דחה את הבקשה, בקבעו כי המקרה דנן אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה שעניינה סעד זמני. אף לגופו של עניין, נקבע כי אין כל פגם בהחלטה לדחות את הבקשה לאפשר למבקש לשוב לדירה, שכן כפיית מגוריו בדירה עם המשיבות, בנסיבות העולות מתיק זה, אינה מוצדקת, שעה זכויותיו בנכס אינן ברורות, "ובמיוחד נוכח יחסי הצדדים והרקע לפרידתם כפי שעולה מן התיק קמא".

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה חזר המבקש על הטענות שהעלה בפני הערכאות קמא. הודגש בבקשה, כי אין זה סביר שלאחר יותר מעשרים שנים בהן המבקש מתגורר ומשתמש בנכס הוא ימצא עצמו ללא קורת גג ויאבד את מלוא זכויותיו "אפילו בתור בעל רישיון ו/או בתור מחזיק נכס שהינו גגו היחיד", וזאת אך בשל הוצאתו מהבית והרחקתו לתקופה של שלושה חודשים בשל תלונה שקרית בגינה תיק החקירה נגדו נסגר.

5.

כלל ידוע הוא, כי

בקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תתקבל רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עולה חשש מפני עיוות דין או אי-צדק מהותי שנגרם למבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפניי נסובה סביב הנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבה, ואינה עומדת באמות המידה האמורות. בנסיבות אלו, צדק בית משפט קמא בקביעתו כי עניינו של המבקש אינו מצדיק התערבות מצד ערכאת הערעור בהחלטה שעניינה סעד זמני, ונכונים הדברים ביתר שאת שעה שמדובר בערכאת ערעור ב"גלגול שלישי" .

גם לגופו של עניין אני סבור כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מאזנת נכונה בין השיקולים השונים, לרבות הגנה על זכויותיהן של המשיבות.

6.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.