בע"מ 3978/22פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל , כב' השופט-עמית ד' טפרברג , וכב' השופטת מ' אילני ) בעמ"ש 38022-03-22 מיום 15.5.2022, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור שהוגש על פסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' אביגיל יהלומי ) בת"ע 21159-07-21 מיום 21.2.2022.

רקע בתמצית

2.

ביום 31.7.2011 ערכה המנוחה צוואה, בה מינתה את המשיב 3 להיות מנהל העיזבון. ביום 26.9.2020 הלכה המנוחה לבית עולמה.

3.

המשיב 1 הגיש בקשה לרשם לענייני ירושה בירושלים למינוי המשיב 3 למנהל העיזבון. המבקשים הגישו התנגדות למינוי וביקשו שימונה עורך-דין ניטראלי לניהול העיזבון; נוכח ההתנגדויות, הועבר התיק לבית המשפט לענייני משפחה. בתמצית, המבקשים טענו כי המשיב 3 מתגורר דרך קבע בחו"ל ומצבו הבריאותי ירוד, ולפיכך הוא יתקשה לנהל באופן יעיל את העיזבון; וכן, כי

מערכת היחסים בין המשיב 3 לבין היורשים עכורה. בנסיבות האלו, ביקשו המבקשים כי ימונה גורם ניטראלי לניהול העיזבון.

4.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את ההתנגדויות. נקבע, כי אמנם לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, נקודת המוצא היא כי, ככלל, יש לכבד את הוראותיו של המנוח ביחס למינוי מנהל עיזבון, אולם במקרים בהם מתעורר חשש כי שיתוף הפעולה בין מנהל העיזבון המיועד לבין היורשים נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי ביניהם, יש מקום לסטות מהוראות המצווה ולמנות מנהל עיזבון ניטראלי. בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה התרשם כי אכן היחסים בין היורשים לבין המשיב 3 עכורים, ועל כן קיימת הצדקה במקרה זה שלא לכבד את רצונה של המנוחה.

כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה נתן משקל לכך שהמשיב 3 בעצמו ציין כי יאלץ למנות עורך-דין מטעמו לצורך ניהול העיזבון. אשר על כן, הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינויו של עו"ד אייל שוורץ כמנהל העיזבון.

5.

חלק מהיורשים, בניהם המשיב 3, ערערו על פסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו מיום 15.5.2022, הורה בית המשפט המחוזי כי המשיב 3 ימונה למנהל העיזבון לצד הותרת מינויו של עו"ד שוורץ כמנהל עיזבון נוסף. הוטעם כי פתרון זה מאזן נכונה בין עקרון-העל של כבוד

רצון המנוחה, לבין החששות הנוגעים לאי-האמון השורר בין המשיב 3 למבקשים.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

7.

עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי חרף ניסיון המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני בעל השלכות רוחב, הלכה למעשה, הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה הנדון, והיא אינה מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. משכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור (ראו: בע"מ 3531/22 פלוני נ' פלוני , פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני , פס' 4-3 (14.4.2022)).

8.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנ ות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.